הנפילה לחשכה -פרק 3
היה כבר לילה, וסוף סוף עזרתי אומץ להתקשר למספר, שניכתב בפתק הקטן.
אחרי שלושה צילצולים ,קול גברי ענה ."כפיר ?" קראתי, את השם שניכתב בפתק.
זה אני, ענה הקול הגברי
"היי זאת אור "
אמממ… הוא לא ענה כמנסה להיזכר מי זאת אור
כעס הציף אותי, הוא אפילו לא זוכר מי אני!
האאא ענה הקטינה שלא כמו כל הקטינות אמר בסיפוק עצמי כאילו תופח לעצמו על השחם שזכר את השם שלי.
"זאת אני" אמרתי בגיחוך….אז "מה קורה" פתחתי בשיחה
סבבה ענה. גברת אור, לא התקשרת סתם נכון?
לא ידעת מה לענות התחלתי לגמגם "לא!…אמ…רצי..תי…"
יופי קטע אותי במהירות כי אני לא עניתי סתם
חיכתי מאחורי הטלפון
רוצה להיפגש מחר? , שאל באגביות.
"כן" עניתי במהירות
(קבענו מקום מיפגש ושעה וניתקנו)
נישכבתי על המיטה
זה היום השלישי שאני חושבת להיפגש איתו זה הבחור הראשון שאני מרגישה שהוא מבאמת בוגר וישיר ולא מורח כל דבר קטן
זה מה שרציתי אני מזכירה לעצמי
למרות שלא חשבתי שאני ירצה חבר בגיל הזה
אני מהבנות שהרשו לעצמם להיתאהב רק שיהיו בצבא
אבל חברות שלי צוחקות עלי שאני ישאר זקנה רווקה בת 60 שלובשת מנומר ובוכה בלילות
"את צריכה לפחות ניסיון" אמרה לי פעם לינוי
אז החלתתי לכחת את עצמי בידיים אמא שלי אומרת לי שאני הילדה הקטנה שלה
וזה העינין אני לא רוצה להיות הילדה הקטנה שלה יותר
אחרי הרצף מחשבות האלה נירדמתי יאלה יש לי דייט בדרך .
תגובות (1)
תפסיקי להיות כל כך מוכשרתת
מתגעגעת….♥