הנפילה לחשכה -פרק 1 (אור)

אור!!!!! צרחה מוניקה בפעם החמישית-אויי מוטי, היא שוב נעלה את עצמה בחדר .
אור מותק ….. לפחות תעני לי ,שאני ידע שאת בסדר….
-אין קול ואין עונה –
טוב ,וויתרה.
רק שתדעי הכנתי את העוגה שאת אוהבת על הבוקר. אם תצאי תוכלי לאכול אותה כשהיא עוד חמה .
מוניקה עזבה את חדר של אור והלכה לסלון והתיישבה באנחה כבדה על הספה . מוטי אני כבר לא יודעת מה קורה איתה .היא לא מדברת איתי כבר כמה ימים,והיא לא מוכנה לצאת מהחדר כבר מיום שלישי.
זה בטח עוד אחד מהימים האדומים שלה ענה מוטי
וכשראה שמוניקה לא מתעודדת הוא הוסיף ואמר היא בסדר גמור !
אבל שניהם, ידעו שקרה משהו !
אור בחיים לא הבריזה מבית ספר ,או מה מיפגשים החברתיים אבל היא פשוט הפסיקה הכל.נועלת את עצמה בחדר ,לא אוכלת ,לא שותה??!?!
עברו הרבה מחשבות קשות בראשה של מוניקה .היא הייתה מחנכת. היא אמורה לדעת מה עובר על ילדים, איך להתמודד איתם . אבל אם אור זה היה אחרת .היא בחיים לא הייתה צריכה להתמודד איתה. תמיד הייתה הילדה טובה.מקשיבה לה, מכבדת אותה ,מבינה אותה.
הם תמיד היו האמא והבת שכולם מקנאים בקשר שלהם .אור התגאתה בה ! . ועכשיו היא לא מדברת איתה, סוגרת את הדלת שלה, לא נותנת לאף אחד להיכנס ,משמיעה צרחות בלילה .
צרחתו של מוטי מבחוץ, קטעה את המחשבה של מוניקה .הוא צרח שנית כדי להראות את הדחיפות . תתקשרי למכבאי אש!
מה קרה צרחה בחזרה (היא לא הריחה עשן) היא רצה לחצר לעבר קולו של מוטי איפה שחלון חדרה של אור -אור עמדה על על החלון אוחזת בשוליים שלו בחיוך מאושר ממלמלת דברים חסרי פשר .מוניקה הסתכלה על מוטי פעם אחת, במבט מפוחד, ורצה להתקשר למכבאי האש.
מוטי ניסה להבין מה קרה . אור דברי איתי מה קרה?-מלמולים חסרי פשר
את יודעת שלא משנה מה קרה, החיים שלך לא שווים את הסיכון!,להתאבד לא פותר שום דבר, רק להפך ! .מבטה של אור התפכח מעט ואמרה מה….
אור ניסה מוטי שנית את יכולה לרדת נדבר למעתה אנחנו לא נשפוט אותך.היא מלמלה עוד משהו אבל הפעם הוא הצליח להבין -זאת לא אשמתי -לא אשמתי. היא צעדה צעד אחד, ורגלה כבר הייתה באוויר-אור בבקשה לא צרח ובבקשה לא!, עמדו למוטי דמעות בעיניים, (הבת שלו הולכת למות).מניקה חזרה לחצר מבוהלת צורחת מפאניקה. כשאור עשתה את הצעד השני ורק הידיים שלה הפרידו בין החלון למדרכה בגובה 7 קומות .-דמעות התחילו לנשור ,מעיניה האדומות. והיא צרחה -לא אני עשיתי את זה !
בדיוק אז נשמעו יללות הסירנות האדומות של מכבאי האש .תוך דקה אור היתה למעתה מכוסה סמיכה -היא רעדה.
מוניקה רצה אליה ,מנסה רק לחבק . אור צדה צעדה 3 צעדים, כושלים. וקרסה על הרצפה. ראשה התנגש באבנים הנוקשות. גופה נפל בכבדות. וניראה כגופה חסרת חיים, על הרצפה החמה. 2 אנשי עזרה ראשונה טיפלו באור ובאמא הלחוצה .מוטי היה היחיד שהצליח לשמור על ראש אפקטיבי , גם הוא רצה להתפרק .אבל הוא היה חייב להיות האבא הדואג .עכשיו יותר מתמיד ,הוא היה חייב להוכיח את עצמו.השוטרים שהגיעו "לזירה ". אמרו לו דבר אחד, 4 אותיות!. שגרמו גם לו לקרוס על הברכיים,ולהחזיר את ראשו בין הידיים ,ולצרוח, מה לעזלזעל קרה לבת שלי?!?!?!? .