הנערה עם השיער הלבן-פרק שלישי

אני ואמה נכנסנו אל תוך
הדלת שהוםיע כאשר
הורדתי את אבן האודם.
הפתח הוביל אל סוג
של מסדרון חשוך,
אני כבר מזמן יודעת שאחד הדברים
הכי גרועים שיכולים להיות זה להיקלע למקום ללא טיפת אור
מקום כזה נעורר את הדמיון ואת הפחדים הכי גרועים של האדם,
"מה זה הי?" שאלה אמה כאשר נשמע קול חירשי
"אני מנחשת שזה חץ מורעל, אבל את יודעת, עדיף לא להקשיב לי"
אמרתי לה וחיוכי הפציעה "זה לא מצחיק!" היא אמרה ודחפה אותי
בשביל להדגיש את דבריה, הבעיה היחידה היתה שמהקיר לימיני
הופיע חתיכת ברזל וכאשר היא דחפה אותי, חולצתי הסתבכה בו
וחלקה האחורי של חלצתי נקרע"היית חייבת לעשות את זה נכון?"
שאלתי אותה ונאנחתי"אני מצטערת"היא מלמלה"בואי פשוט נסיים עם העניין"
אמרתי וראיתי שהחשכה מתחילה להיתבהר, תוך כדקה כבר היינו מחוץ
למסדרון, אך התאכזבנו לגלות שאין שם דבר חוץ מעוד כמה כתמים,
ואז שמתי לב, יש משהו בתוך אחד הכתמים, אני לא יודעת למה ומה בדיוק עבר בראשי
באותה התקופה, אך פשוט נגעתי הנוזל הזה, תוך שניה הרגשתי שגופי כבד מידי
שאני לא יכולה להחזיק מעמד יותר אני זוכרת שהדבר האחרון שעשיתי היה
לתפוס את החפץ אשר היה בתוך הנוזל השחור
ולאחר מכן אני זוכרת את הסיוט שחוזר על עצמו בכול פעם שאני הולכת לישון,
היום האחרון של חיי הישנים והיום הראשון של חיי החדשים, יום שאני חייבת לחיות שוב ושוב
יום מקולל יום בו איבדתי את מי ששימשה לי משפחה במשך שנים,
והיום בו קיבלתי משפחה חדשה. נאלצתי לראות את אותן עיניים שאיני יכולה לשכוח כבר שנים.
נאלצתי לחוות את הרגשות שהרגשתי באותו יום מקולל, שמעתי את אותו המלמול
שסימן את הגעת אביה של אמה ואת שאר חברי המחנה, ואז הרגשתי כמו אחרי שניה,
כאילו התעוררתי אך עדיין אין לי כוח לפקוח את עיניי.
בסופו של דבר פקחתי את עיניי ומולי ראיתי את אמה ולפחות עוד שני בני אדם שלא הכרתי,
האחד בבירור היה אלף, היה לו עור חיוור עיניים זהוהות ושיער שחור, השניה היתה מעט נמוכה מן הממצוע והיה לה שיער חום מתולתל וקופצני כזה והיה ברור שהחיוך אינו נעלם מפניה לעיתים קרובות
"אתם בטוחים שהיא תתעורר?"שאלה אמה בדאגה"כן, היא אמורה להיתעורר בקרוב"
אמרה האישה"רק זיכרי היא כנראה הייתה שקועה בסיוטים קשים אז יש סיכוי שהיא לא תזהה תחילה את המקום ואותך, אל תיבהלי, זה די רגיל" אמר האלף"אז אני מניחה שאני אמורה לתקוף אתכם או משהו?"שאלתי בציניות והתיישבתי כאשר גבי לחוץ מעט אל הקיר"את בסדר?"שאלה אמה בחשש
"אני בסדר"אמרתי לה וידעתי שעכשיו תתחיל הרצאה, ראיתי זאת על פניה
"את בטוחה? זאת אומרת הסיוטים שנגרמים מן החומר הזה גרוים במיוחד"
אמר האלף, אני מניחה שגם הוא ראה את הבעט פניה של אמה "אני כבר רגילה לסיוט הזה"
אמרתי וקולי היה אדיש"הילדה?" שאלה אמה בדאגה"הילדה"אמרתי, הילדה היא בעצם מי שהייתי
לפני שכמעט מתתי והפכתי להיות אנג'ל, ואני מניחה שיש סיכוי שאני מופיע בסיוטיהם של כמה אנשים.
"מי זאת הילדה?"שאלה האישה אמה ניסתה לעצור אותה אך לא הצליחה "הילדה היא מי שהייתי פעם,
לפני שנעצו לי סכין בגב, ולפני שהפכתי להיות מי שאני היום"אמרתי בקול רגוע, שליו.