הנסיכה של פרינייל פרק 3

פרק 3

המכתב שמבשר על האירוסים של אדריאן וסיליה הגיע ללורד ורנדהאו במהירות והוא הורה להם לחזור לעיר המרכזית, עיר המלך, ששם ייערך טקס החתונה. לא עבר שבוע וכבר משפחת טרקן ואדריאן יחד איתם היו בדרך לעיר המרכזית.
הדרך לעיר הייתה בדיוק כמו שאדריאן תיאר בסיפורו, המון אבנים, חולות הדרך הייתה חמה ומלאת שמש ואפילו בתוך הכרכרה סיליה הרגישה את חום השמש. כאשר השער של החומה נפתח אדריאן מיד הפנה את מבטו אל סיליה בכדי לראות את התגובה הראשונית שלה, סיליה הייתה מודהמת, זה היה כמעט ציורי ולא אמיתי, שדות שלמים הכל מלא ירוק, פרחים, עצים גבוהים, ילדים משחקים. מרחוק היה יכלה לראות שווקים שלמים ואנשים בוחרים בירקות ופירות ותבלינים.
"אנחנו כמעט מגיעים לטירת ורנדהאו, שם אבי שוהה רוב הזמן, אפילו יותר מאשר בטירה שלנו בשטחי ורנדהאו" אדריאן הסביר.
סיליה הנהנה בהבנה והמשיכה להסתכל דרך החלון, הם הגיעו לאחר כמה דקות, אדריאן יצא מן המרכבה ועזר לסיליה ולגיליה לרדת ממנה, כמו שהן חיכו לאדריאן בהגעתו לטירת פרינייל, הלורד ורנדהאו ועוד אישה יפיפייה המתינו במפתן הדלת לטירה, הן התקדמו ביחד עם אדריאן והוא הציג אותן,
"הליידי גיליה והליידי סיליה טרקן" אדריאן אמר, הן קדו קידה קטנה וחיננית.
"טוב לראות אותך שב הליידי גיליה, סיליה לר ראיתי אותך מאז שהיית תינוקת גדלת להיות אישה יפיפייה" אמר הלורד ורנדהאו.
"ג'ם כמה טוב לראות אותך שוב" גילינה אמרה ושילבה את ידיהן בעודם מתקדמים לתוך הטירה, "איזה יופי הילדים שלנו נראים ביחד אתה לא חושב?" סיליה שמעה אותם במהומעם מדברים והיא צחקקה והסמיקה.
"זאת היא בת' , אחותי" אדריאן הציד את האישה היפיפייה, היא נראתה כמוהו בגיוק, אותו שיער חום מתולתל וארוף ועיניים חומות עם נטייה לירקרק, היא הייתה כל כך יפה ומרשימה, שהקסימה אותה.
"נעים להכיר אותך הליידי סיליה" היא אמרה וקדה קידה קטנה, הקול שלה היה כמו פעמונים, סיליה רק רצתה שתמשיך לדבר, שרק תאמר משהו. "שמעתי המון עלייך" היא הוסיפה.
"עכשיו אני מרגישה רע כי בכלל לא ידעתי יש לאדריאן אחות" סיליה אמרה והם צחקו.
"זה בסדר הוא לא הדברן הכי גדול, ואם תשאלי אותו מה שמי המלא או את הגיל שלי הוא לא ידע"
"אני עדיין פה" אדריאן אמר וכולם צחקו, הם התקדמו לעניסה לטירה, שגרמה לטירת פרינייל להיראות כמו ארון קטן ועלוב.
אדריאן ליווה את ביליה לחדר שבה תשהה, הוא נישק אותה על הלחי והסתובב והלך. סיליה נכנסה לחדר, הלב שלה דפק במהירות, אחריה נכנסו כמה מהבנות שליווה אותה מפרינייל, הם היו הדבר הכי קרוב לחברות שאי פעם היה לה. הבת ה"ראשית", אבי, נכנסה ראשונה ובחנה את החדר בקפידה, היא הייתה בקצת יותר גדולה מסיליה, והיא הייתה כבר הבת הראשית, אבי החמיאה לניקיון החדר ועברה למשש את הבד של כיסוי המיטה וגם לו החמיאה.
"מתי תופרת השמלות באה?" שאלה סיליה את אבי.
"היא מגיעה עוד כמה שעות, היינו צריכים לשחד אותהה בכדי שתבוא בזמן כל כך קצר, הרי החתונה מחר" ענתה לה אבי וסיליה עצמה את עיניה
"מה קרה?" אבי שאלה אותה והתקדמה לעברה
"אני לא יודעת, יש לי הרגשה מוזרה בבטן אולי אכלתי משהו מוזר" סיליה ענתה כאשר עינייה עדיין סגורות.
"סיליה, זה פרפרים" אבי אמרה וצחקקה "את פשוט בהתרגשות ממחר".
"מה אם אני לא אצליח להרשים אותו, מה אם הוא ישנא אותי?" סיליה פקחה את עיניה ויישרה מבט לאבי.
"אף אחד לא יכול לשנוא אותך" היא ענתה לה "הכל יהיה בסדר, עכשיו בואי נרד למטה, לחכות לתופרת היותר מדי יקרה שלך" שתיהן צחקו ויצאו מהחדר.

מן הצד השני של הטירה היה אדריאן, הוא היה במרתף היינות, שם תמיד בחר להתחבא, אדריאן כמובן לא רצה עדיין להתחתן, היו עוד הרבה בחורות שהוא עוד לא פגש, והוא חשב שאולי אחת מהן תיהיה יותר מתאימה לו מסיליה, אבל לא הייתה לו שום מילה בנושא, בעודו חושב על זה הוא לגם שלוק מן היין הכי קרוב אליו. תמיד הייתה לו המחשבה של 'מה יקרה אם אני אברח' לא יהיה עוד נשים להתחתן איתן, לא יהיה עוד אנשים לפקד עליהם, אנים לפחד מהם, בוגדים וחפרפרות בכל פינה והכי חשוב לא יהיה אבא גנרל ומוצלח מדי לרצות.
אדריאן לא התרגש מן היום למחרת, הוא חשב שזה בסך הכל עוד יום, רק שהוא מתחתן בו, הוא נשבע בפני אלוהים, לאישה\נערה שהוא לא מכיר שהוא יאהב אותה תמיד ויגן עליה תמיד ותמיד ישאר איתה.
אדריאן לא שם לב כאשר מישהו נכנס למרתף היינות, יותר נכון מישהי, בת'.
"מתרגש ממחר אח גדול?" בת' שאלה עם נימת צחוק והתקדמה לכיוונו, פותחת בקבוק יין אהוב עלייה ולוגמת שלוק גדול.
"ממה אני אמור להתרגש?" אדריאן השיב לה עם אותה נימת צחוק.
"החתונה שלך? סיליה?"
"אהה זה…" אדריאן ענה ולקח שלוק גדול מן היין
"כן זה…מה הבעייה? סיליה נראית מקסימה, אני בטוחה שהילדים שלכם יהיו יפיפיים".
"אלוהים בת' אני לא רוצה עדיין לחשוב על זה, אני בכלל לא מכיר אותה, זה אפילו לא הייתה בחירה שלי ושלא יהיה לך ספק גם לך לא תיהיה בחירה" אדריאן עבר לצעקות בלי לשים לב והוא ראה דמעות בעיניה של אחותו הקטנה.
"אני מצטער" הוא חזר לנימה רגועה והמשיך לשתות את היין שלו
"אין על מה, בסך הכל אמרת את האמת, אין לנו שום מילה, אבל אני מבטיחה לך שלילדים שלי אני כן אתן בחירה"
"גם אני…את חושבת שכבר החשיך?"
"כן…למה?"
"אני רוצה לצאת לרכיבה אחרונה בתור איש רווק" אדריאן הניח את בקבוק היין הריק שלו על הרצפה והתקדם למדרגות ולדלת היציאה מהמרתף.
"תהנה עם הזונות שלך" בת' צעקה לו בנימה משועשעת.
"אני אהנה" אדריאן השיב לה עם אותה נימה משועשעת ויצא מהמרתף.
"אדיוט" בת' מלמלה, היא לקחה את הבקבוק יין הכי קרוב אלייה ועלתה בחזרה לטירה, מתרגשת מיום המחר יותר מאחיה כנראה.