הנסיכה של פרינייל פרק 1

פרק 1
סיליה ישבה ליד שידתה בזמן שהבנות סידרו אותה, סירקו את שיערה השחור, ושמו בו סיכות, הם הוציאו את שמלתה הטובה ביותר שמלה בצבע ירוק כצבע עיניה, כאשר היא יצאה מחדרה היא ניסתה לא להראות שום רגש אף כי הלב שלה הלם במהירות שלא הייתה מביישת את הסוסים הכי מהירים בממלכה.
בזמן שירדה במדרגות לכיוון חדר המשקים נשמעו תקיעות השופר שהודיעו על בואו של הלורד, אדריאן ורנדהאו, זה היה שמו הוא בנו של הלורד ורנדהאו, חבר קרוב של מועצת הזקנים בטירת המלך ובשל כך עושרו היה גדול והוא פיקד על צבאות רבים ושטחים רבים היו שייכים לו ובנו, אדריאן היה יד ימינו ויורשו, וכאשר הגיע לגיל מאוחר,21, בלי אישה אביו החליט לעשות את הבחירה בשבילו וסיליה טרנקן, היורשת היחידה של שטחי פרינייל, הייתה בחירה מצויינת בשביל לורד צעיר.
סיליה יצאה דרך דלת הכניסה וניסתה להשיב את נשימה לסדר התקין, היא נעמדה לצג אימה כפי שתרגלו כל כך הרבה פעמים לפני כן והסתכלה בחוסר ציפיה אל כיוון השער הגדול.
מרכבה לבנה נכנסה לשטח טירת פרינייל, בתוכה היה לורד ורנדהאו הצעיר, המרכבה הייתה רתומה לשלושה סוסים חומים, מבטה של ביליה הופנה ישירת אליהם בגלל אהבתה העזה לחיות וגם בגלל שהם היו מרשימים וכמו שציפתה מהלורד, יקרים.
המרכבה חנתה קרוב אליהם וכאשר לורד ורנדהאו יצא ממנו הוא היה כל מה שסיליה ציפתה ממנו להיות, הוא היה גבוה, לבוש בבגדי טובים, שיערו היה חום תלתלי ועיניו היו בצבע חום על גבול הירקרק, הוא העביר את עיניו על כל הסובבים שבאו לברך אותו בבואו וכאשר עיניו נחו על סיליה הוא העביר את מבטו מראשה ועד כף רגלה, סיליה מצדה הסמיקה קלות אך יישרה לו מבט.
חילופי המבטים האלו נעצרו בכך ששמעו את אחד מן הסוסים המרשימים שסיליה העריצה כל כך קודם לכן נופל על הרצפה ומתפתל מכאב, סיליה שמה לב לחץ הנעוץ בגוף הסוס ולאחר מכן ראתה את הדהירה של חיילים, עם גרזנים, חרבות וכידונים לכיוון השטח של הכניסה המרכזית, משהו דחף אותה לאחור והיא לא יכלה לראות כלום זה היה סר ברלוק, מרעיד האדמות, הוא הסתיר את סיליה בגופו ולפני שהיא שמה לב הוא הרים אותה והניחה במקום מסתור מאחורי שיחים, משם היא יכלה לראות הכל, היא ראתה אותו שולף את חרבו ומחדיר אותה לבטנו של האדם הראשון שראה, לורד ורנדהאו מצידו לא עמד ללא מעש, הוא הוציא גם הוא את חרבו והחל להילחם נגד הפורצים, הנשים רצו לתוך הטירה והפעילו את הפעמונים שקראו לעוד חיילים לבוא לעזרה, בינתיים הלחימה הייתה של מרעיד האדמות ואדריאן ועוד כמה חיילים שהיו בחצר הכניסה במקרה נגד הפורצים המסתוריים שנראה כי הם ממשיכים להגיע.
חיילים רבים יצאו מתוך הטירה ועזרו ללוחמים, גפיים עפו באויר, צרחות של כאב ושל שיסוף החרבות נגד עור האדם נשמעו בלא הרף אך המראות האלו לא שיתקו את סיליה, היא הייתה מרותקת במבטה לאדם אחד, היא לא יכלה להסיר את עיניה ממרעיד האדמות, זאת הייתה הפעם הראשונה שראתה אותו נלחם, זו הייתה בעצם הפעם הראשונה שראתה לחימה, והוא עשה זאת בכל כך קלות, אדם אחרי אדם לא הצליח לעמוד מול העוצמה של הלהב שלו.
הקרב נגמר במהירות כמו שהוא התחיל, מרעיד האדמות הכניס את חרבו לנרתיק בחגורתו, הוא הסתובב לכיוונה של סיליה, היא לא שמה לב שהייתה ישובה על האדמה וששמלתה השחירה מן האדמה הבוצית, הוא הושיט לה יד בכדי להרימה מן הרצפה והיא נתנה לו את ידה, היא הייתה חזקה ומחוספסת והוא הניף אותה מן האדמה ועזר לה להתייצב היא שמה לב לכך שפגעו בו בזרוע, היה לו חתך שדימם קרוב לכתפיו, היא הושיטה את ידה בכדי לכעת בפצע ואז הוא דיבר
"את פגועה ליידי קטנה?" קולו היה מחוספס כמעט כמו ידיו, היא הרימה את עיניה לעיניו והבחינה בעוד חתך קרוב לעינו.
"אני בסדר סר, אבל אתה פצוע" היא אמרה מושכת את ידה מידו ויוצאת ממקום המחבוא שלה, הוא החניק צחוק שנשמע בברור.
"אל תצחק זה יכול להתפתח למשהו הרבה יותר גרוע ואתה תאבד את זרועך" סיליה אמרה בקול רציני.
"אני חושב שהזרוע שלי תשרוד" הוא אמר, עוקב אחריה בעודם הולכים לכיוון שער הכניסה כולם היו שם, מבולבלים ומנסים להבין מה קרה.
"זה הסמל של הרופאניים" אמר לורד ורנדהאו מצביע ברגלו על הסמל בשיריונו של אחד מן הפורצים.
"אני מבקש אלפי סליחות ליידי גילינה וליידי סיליה" אמר והסיט את מבטיו אל סיליה והמשיך "אתן מכניסות אותי לביתכן ואני מביא עליכן את אויבי, אני אשלם על הכל גם בכסף וגם בנפש אדם" הוא אמר והשפיל את מבטו.
"שטויות אתה מדבר" הליידי גילינה הייתה הראשונה שהגיבה "לא יכולת לצפות את זה, אז אני אומרת שכולנו נלך להתרענן מכל האירוע המצער הזה וניפגש שוב לארוחת ערב בעוד כשעתיים".
היא פנתה לאחד מן המשרתים וביקשה שהוא יראה לו את חדרו והם נכנסו לתוך הטירה. הליידה גילינה התקרבה אל ביליה ושילבה את זרועותיהן ביחד.
"את לא יכולה לאכזב אותי היום" איתה אמרה לה בעודן חוזרות אל הטירה.
"תקסימי אותו, תכשפי אותו בקסמייך, עד הערב אני רוצה לשמוע הצעת נישואין" היא הוסיפה "עכשיו לכי תתנקי, את מלוכלכת" היא המשיכה לעלות במדרגות והשאירה את סיליה לבד.
סיליה הפעם הייתה מודעת ביותר לנוכחותו של מרעיד האדמות מאחוריה, שומר עלייה ולפני שעלתה במדרגות היא הגניבה מבט לכיוונו בכדי לראות שהוא עדיין שם, הוא היה שם מחכה לכל פעולה שהיא תעשה. היא המשיכה ישר והתקדמה לכיוון חדרה. כאשר נכנסה לחדרה היא פשטה את בגדיה המלוכלכים ונכנסה אל האמבט החם, המים החמים ליטפו את גופה וניקו אותו משארית בוץ, הבנות שיפשפו את גופה משאריות בוץ וסיליה כל שיכלה לחשוב היה המהלכים של מרעיד האדמות, רק עכשיו היא הבינה שהיא נמצאת בחברת רוצח, מאות אם לא אלפים הוא רצח ומופתעת ככל שהייתה, היא לא הייתה מזועזת לעומקי נשמתה או אפילו מפחדת קצת, היא הייתה מסקרנת יותר מהכל והיא ידעה שהיא לא תוכל להתעלם ממנו יותר, ושהיא תצליח לחדור דרך החומות שבנה סביב עצמו או שלא קוראים לה סיליה טרנקן.