הנסיכה של פרינייל הקדמה נסיון(?)

אחרי מרתון ארוך של "משחקי הכס" עלה לי רעיון לראש וזה ניסיון, פעם ראשונה שאני כותבת בסגנון הזה זה מאוד דומה לסיפור רקע של משחקי הכס…ממלכה בימי הביניים, דברים על טבעיים אבל אל תדאגו הכל מקורי מהראש שלי….בגלל זה זה טיפה מוזר :) תאחלו לי בהצלחה
הקדמה
היא לא הייתה מן נערה מיוחדת במראה שלה, אך באישיות שלה, היה בה איזו שהוא קסם שפשוט משך אליה אנשים, היא תמיד הייתה מוקפת אנשים, תמיד רצו בחברה, "מלכת הדבורים", אף כי היא לא אהבה את הכינוי הזה כולם ידעו שזה הכינוי שראוי לה.
היא התעוררה, בוקר רגיל, זה היה יום השנה למותו של אביה, הוא נפטר לפני כ5 שנים, כאשר היא הייתה בגיל 13, אך כיום היא בת 18 ומשום שאביה היה הלורד של פרינייל, היא הייתה הנסיכה של פרינייל ובגלל היותה היורשת היחידה שלו לאחר מותו היא הייתה צריכה הגנה. לשם כך שכרו את סר ברלוק או בכינויו "מרעיד האדמות" זאת משום המוניטין העקוב בדם שהוציא לעצמו.
מרעיד האדמות היה איש שקשה היה להסתכל לו בעיניים, מיד הפחד והחרדה היו משתלטים וגורמים לך להסית את מבטך. הוא היה גדול הן מבחינת הגובה והן מבחינת רוחב כתפיים, הקרבות שעבר בחייו חרוטים לו על גופו, בצלקות, ובהתנהגותו הקרה.
סיליה טרנקן, הנסיכה של פרינייל, הייתה כל כך רגילה לכך שכולם מגיבים לקסם שלה, ולכריזמטיות הטבעית שלה שהיחס הקר של מרעיד האדמות היה חדש לה ופגע בה יותר מכל, הבן אדם שהיה אמור להגן עליה פגע בה יותר מכל אירוני ככל שזה יהיה, לא משנה כמה בדיחות היא סיפרה, כמה שירים שרה בקול הזמיר שלה או כמה מרשים התלבשה שום דבר לא השפיע עליו, לכן היא וויתרה, היא הפסיקה לנסות לנגוע בנפשו, להתחבב עליו ופשוט התייחסה אליו כאל שומר ראש רגיל, כאילו הוא לא שם, והיר לא שמה לב לנוכחותו.
סיליה התעוררה, המשרתות מיד קמו לסדר את מיטתה, בעודה פוסעת את השידה שלה ומתיישבת על כיסא אחת מהן עקבה אחריה ולקחה מברשת וסירקה את שיערה, היום זה היה יום מיוחד, היום היא הולכת לפגוש את בעלה לעתיד, את האדם שאיתו היא הולכת לחיות חיים ארוכים ולהביא איתו ילדים קטנים לעולם. לפי מה שהיא שמעה הוא לורד חשוב אצל המלך, ובכך היא תוכל לגור בטירה ולפקד על המון אנשים, סיליה שמחה בכך, הרי לזה היא חיכתה כל חייה, ליום בו תוכל להקים משפחה.
היא קמה מן הכיסא והתקדמה אל מחוץ לחדרה לכיוון חדר האוכל הגדול, היא יצאה מהחדר ואפילו לא שמה לב שמרעיד האדמות עוקב אחריה, כבר שלושה חודשים הוא נמצא אצלם, שומר עליה וכל יום אותו הסדר, עד השעות הקטנות של הלילה לא עוזב את מפתן דלתה ונמצא שם הרבה לפני שהיא קמה, בהתחלה זה היה לה קצת מוזר אך לאחר כמה זמן החלה להסתגל ולהתעלם.
חדר האוכל נמצא בקומה הראשונה ביחד עם חדר המשקים בעוד חדרי השינה בקומות העליוניות של מבצר טרנקן שנבנה על ידי אביה.
בחדר האוכל כבר ישבה אמה, הליידי גילינה, ולידה אחיה ושני בניו הקטנים, הם פטפטו בנימוס והרימו את מבטם אל סיליה כאשר נכנסה.
"יום גדול" אמר טוריי, דודה של סיליה אח של אמה, בחיוך
"אכן כן" היר אומרת באדישות ומתיישבת בכיסאה העוד המשרתים מוזגים לה מים לכוס וממהרים לשים אוכל רב בצלחתה.
"אני שמעתי שיש לו כל כך הרבה כסף עד שהוא שותל אותו באדמה בכדי שאלת האדמה גאיה תברך את בני עירו ביבולים רבים" אמר אחד מילדיו של טוריי.
"שטויות" אמר הילד השני, "אני שמעתי שאת כל כספו הוא מצא באחד ממסעותיו בלב הים, והוא היה צריך לחטוף זאת מבתולות ים בכדי להשיב למלך ואז המלך תיגמל אותו והביא לו את הכסף".
"די די ילדים, לכו לשחק בחצר אם סיימתם לאכול" אמרה הליידי גילינה בעודה מסתירה את חיוכה.
"לכי לחדרך תתייפי" היא הוסיפה ואמרה "זהו יום חשוב, את צריכה להראות במיטבך, הוא יהיה פה בקרוב" היא קמה ממקומה והתקרבה אל סיליה ולחשה אליה "אל תאכזבי אותי" אמרה ומרחה חיוף על פניה בעודה מתרחקת מן שולחן האוכל ולוגמת מן היין שבכוסה.
סיליה קמה ממקומה והחלה בהליכה מהירה לחדרה שם מצאה את משרתיה.
"הכינו את האמבט, הוא יהיה פה בקרוב" היא אמרה בחלטיות והמשרתות פעלו במהירות, כולן ידעו בדיוק על מי היא מדברת, שמועות רצות בטירה מהר יותר מן העכברים שרצים במרתף וכולם לא יכלו לחכות לבואו.