הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 8

"בשום אופן לא! " צעקה מרי. עברה כבר חצי שעה מאז השיחה עם המלך ומרי עדיין לא שינתה את דעתה. "אני לא מוכנה שהיא תצטרך להיות במחצית הנסיך לאורך כל זמן המבחנים. בתור המשרתת שלה, אני מציעה שאם אי אפשר לשנות את החוק, אז גם אני ישהה שם! "
אמבר צפה מהצד במרי ובאחד המשרתים רבים. מרי הפגינה נחישות ואומץ לעמוד מול מילתו של המלך,
והמשרת הפגין ידע בחוקי הממלכה ובעמדתו לצד המלך.
היא הסתכלה על שני הנסיכים ראתה שגם הם בחרו צד. אדוארד היה לצד המשרת, וויליאם היה לצד מרי. הוויכוח נמשך יותר מידי זמן. אמבר התקדמה בשקט לעבר הדלת, ויצאה מהארמון אל החצר לשאוף אוויר.
היא ברכה שלום משרתים שעברו על פניה, ושאפה לקרבה את ריחות הורדים. היא טיילה לאורך הנחל
וצפתה בפרחים צפים על המים. "את השקט והשלווה אפשר למצוא בארמון הזה רק פה, את לא חושבת? " שמעה קול קורא לפתע. הנסיך ויליאם צץ מאחורי אחד העצים שהיה לנחל.
"באמת שקט כאן מאוד," אמרה ולא הסתכלה לעברו. "פרט לרעש הגיעגוע של הברווזים." הם צחקו שניהם. אמבר לא ידעה מה היא מרגישה כלפי ויליאם. נראה שהוא חס בבילבול שלה ובחוסר הנוחות.
"אני מבין ש.. לא התראנו כבר הרבה זמן ואת בטח שכחת אותי, אבל אני לא," אמר והתקרב אליה לאט. "אני עדיין מרגיש אותו הדבר כלפייך " הוא כבר היה ממש קרוב אליה, במרחק נשימה ממש. היא הסתכלה עליו… והסתובבה לאחור. "מה קרה? " שאל והסתובב לעברה. "כמו שאמרתי, דברים השתנו. אני כבר לא זוכרת את מה שזכרתי פעם, ואני לא יודעת עם אני מרגישה את מה מהרגשתי פעם," היא התקדמה לעברו, וכרככה את זרועותיה סביבו. הוא הופתע תחילה מין המחווה אך הגיב כמוה וכרך את זרועותיו סביבה. "אבל אולי אתה תוכל לעזור לי לזכור את מה שפרך מזיכרוני." הם התקרבו אחד לשניה
וממש באותו הרגע- מרי נכנסה לחצר. היא התקרבה במהירות ובשקט לעבר אמבר, לחשה משהו באוזנה, וצפתה בה מתרחקת משם. "אזהרתי אותך," אמרה בקשיחות "אתה יכול להישאר בקרבת הנסיכה, אך לא בצורה הזאת." היא התרחקה משם בעוד הנסיך חיכה שהיא תעלם, ואז הוציא את חיוכו. "העניינים מסתבכים " אמר וצעד לעבר חדרו, כדי להתכונן למבחן הראשון.

צוהריים. שעת המבחן הראשון. מרי סיפרה לה שבסוף המריבה שלה עם המשרת עם הגיעו לפשרה. פשרה דיי מעניינת מכיוון שהיא הגיעה מצד אדוארד. "עם המשרתת שלה אינה מרשה, נוכל לסגור את זה בכך שהיא תענוד את סיכת הראש הקטנה שהבאתי לה."
הם הסכימו. כשהנסיכה הגיעה, היא ענדה על ראשה את הסיכה הזהובה.