הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 7

אמבר התעוררה לקול ציוצי הציפורים ולרגע שכחה איפה היא. כשראתה את מרי לצידה, נזכרה באירועי לילה שעבר ואכזבה קטנה עלתה על פניה. היא זכרה את מה מרי ואביה אמרו לה מזמן.
"את איבדת את זיכרונך, בתי. את צריכה לנסות להתנהג כמו תמיד. עם מישהו ידע שאת איבדת את זיכרונך….. זה היה לא טוב לממלכה." הוא הזכיר לה מי הם המורים שלה ומה מלמד כל אחד.
"אבל אני לא מבינה, מה שכחתי? "
עד עכשו היא עדיין לא יודעת מה שכחה. המורים לימדו אותה שוב את מה שלמדה – למרות שלא הבינו מה הטעם בכך- והיא שבה וזכרה את מה ששכחה.
היא התלבשה בעצמה וסידרה את החדר. כשהרימה זוג נעליים שהיה על הרצפה, נפל אחד מהם ליד המיטה. מרי זעה במקומה ופקחה את עיניה בישנוניות. "או, הערתי אותך? " אמרה הנסיכה. היא מיהרה לאסוף שוב את הנעל ושמה אותם במקומם. כשהמשרתת הקטנה קלטה מה היא עושה, היא קמה מהר ולקחה את שאר החפצים שהיו בידה. "את לא צריכה לעשות זאת, נסיכתי. זה תפקידם של המשרתות." היא סידרה את החפצים במקומם. "איך ישנת? " שאלה. "עדיין יש לך סחרחורת?. "
"אני בסדר," אמרה אמבר. "הסחרחורת נעלמה, למרות ש….." אמרה ולא סיימה.
"למרות שמה? " חזרה אחריה מרי.
"למרות שאני לא זוכרת בדיוק מה קרה אתמול." זה היה שקר, היא ידעה את זה. ובתור נסיכה זה לא היה מנומס כל כך. ועוד למרי……
"אה, זה בסדר, לא קרה שום דבר מעניין אתמול בלילה. הנסיך ויליאם ליווה אותך לחדרך אחרי שהרגשת סחרחורת, ואז עזב." אמרה מרי והסתירה את פניה. 'זה לטובת הנסיכה', חשבה לעצמה בעצב.
השעה היתה שמונה וחצי בבוקר והם ירדו לחדר האוכל. המלך והנסיכים כבר היו שם. נראה שכולם חיכו רק להם.
"או, הגעתם." אמר המלך וקם לעברה. "יש משהו שברצוני לשאול אותך: שמך." נימת קולו של המלך נשמעה מלאת התעניינות והוא הביט בה בסקרנות. מרי נחפזה לענות לפני שהנסיכה תפצה את פיה. "סלח לי על התערבותי, אדוני, אבל בארמוננו נהוג לקרוא לנסיכה בשם התואר שלה. רק נסיכה." אמרה והדגישה.
"לכן מין הנהוג שיקראו לה גם פה נסיכה בלבד." היא סיימה את דבריה והרכינה ראש. המלך נראה כעוס ועצבני במעט, אך שמר על איפוק והבעת פנים אטומה. "אין בעיות, " אמר והביט לעבר כלל הסועדים בשולחן. "גם בארמוננו תיקרא היא נסיכה."
הם התחילו לאכול ועד מהרה שכחו הסועדים את עניין השם. מידי פעם הגניב הנסיך ויליאם מבט לעבר אמבר, והיא לעברו. אדוארד, שקלט שמשהו חשוד, שאל שאלה מכוונת. "אז אבא, על מה היו המבחנים?." הוא הסתכל בתמימות לעבר אביו ואז לעבר הנסיכה. היא קפאה במקומה בעוד ידה בדרך לפיה. משופ מה היא שכחה לגמרי מהמבחנים. המלך קם, שוב. "המבחנים יתחילו מחר בצהריים. היו כמה מבחנים, דברים שהנסיכה צריכה לדעת לעשות- כמו כל נסיכה. ודברים אחרים שהתגלו בהמשך."אמר. "אה, ועוד דבר נוסף
אחרון, הנסיכה תצטרך להעביר את זמן המבחנים בחברת הנסיך- אדוארד." כל היושבים הסתכלו על המלך,
משותקים.