הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 6 (יצא קצר) -,-"

הוא הביט בה ולא ידע מה להגיד. היתה לו הרגשה שהוא אמור להגיד לא אבל הוא נסיך, הוא חונך לא לשקר.
"כן, אני מכיר אותה מילדות." אמר והשעין את הנסיכה אחורה. היא נרדמה שוב ועל פניה היתה הבעה שלווה. "אבל היא… לא ראיתי אותה הרבה זמן. לא ידעתי שהיא תשכח אותי " אמר. ההבעה הכעוסה על פניה של מרי התרככה קצת. 'אני לא יכולה לספר לו', חשבה. 'עדיין לא. אני צריכה לבקש רשות מהמלך לפני'. "אתה חבר ילדות שלה?" אמרה. "אז אתה יודע מה השם שלה, נכון?." היא התיישבה על כיסא ליד המיטה. היא האומנם קטנה מהנסיך, אך היא מסוגלת לשתק אותו, אם תצטרך.
"כן.. קוראים לה אמבר אבל-"
"תשמע," אמרה ולפתע היתה לידו. "אתה לא מדבר על זה עם אף אחד. ותתרחק מהנסיכה, מובן?. "
היא הלכה לארון והוציאה בגדים בשבילה ובשביל הנסיכה. "עכשיו תצא מכאן. אני צריכה להחליף בגדים."
הוא פתח את הדלת, העיף מבט אחרון בנסיכה, ויצא. הוא נכנס לחדרו וצנח על המיטה. הוא לא האמין שיראה אותה פה. " 'הרי הבטחת שלא תעזוב אותי' אני רציתי לחזור, באמת, אבל היו סיבוכים, אמבר."
הוא כיסה את עיניו בידיו. דמעות חמות התחילו לזלוג על לחייו. הוא נזכר ביום שבו הוא עזב אותה.
"אבא, אבא אני יכול לחזור לשחק איתה גם שנה הבאה? " הוא היה קטן ולא הבין את מלוא המשמעות של תשובת אביו.
"לא," אמר המלך בקשיחות. "אתה לא תראה אותה יותר. אתה תישאר בארמון ותילמד. יום אחד אתה תגדל ותצטרך לדעת המון דברים על הממלכה ועל ניהולה. משחקים עם נסיכת מלסיה לא יעזרו לך."
הוא נזכר איך כל שנה הוא חשב מה קורה איתה, ואם היא כבר שכחה אותו. הוא זכר את המשחקים שהם שיחקו, ואיך צחקו ונהנו.
לפתע נשמעה דפיקה על דלתו שהוציאה אותו מהרהוריו. "פתוח " אמר ומחה את דמעותיו מעיניו. משרת נכנס ואחריו נכנס הנסיך אדוארד. הוא לבש את בגדיו המפוארים בעוד ויליאם לבש את בגדיו הפשוטים. אדוארד גיחך קלות ואמר "איך אתה מרגיש, אחי? ראיתי אותך עוזב את הסעודה באמצע. אני מקווה שלא אכלת משהו מקולקל." דבריו נשמעו מאולצים. לנסיך מעולם לא היה אכפת מויליאם, ופתאום הוא מתעניין? ויליאם צחק בקול. "הסר דאגה מליבך, אני בסדר גמור." אמר בלעג "פשוט לא מצאתי סיבה להישאר עוד בסעודה." הוא החליף את בגדיו לבגדי לילה. " אני מניח שנתראה מחר בבוקר. לילה טוב, אחי " אמר וצפה בנסיך ובמשרת יוצאים מחדרו. הוא נגע בקיר שמאחוריו. הוא היה כל כך קרוב והרגיש כל כך רחוק מאמבר.
'אנחנו עוד נהיה ביחד' חשב ועצם את עיניו. ' אני לא אתן לך להתחתן עם איתו. ' הוא נרדם כשבמוחו פניה הצוחקות של אמבר.

מרי לא הצליחה להירדם. היא ישבה ליד החלון וחשבה. אם הנסיך הזה מכיר את אמבר, זה יכול להיות מסוכן למלך, הרי הוא יודע את שמה. אבל הנסיכה… היא נזכה במשהו. אולי הקרבה אליו תחזיר לה את הזיכרון, והיא תוכל לחזור להיות הנסיכה האהובה על כולם.
היא החליטה שהיא תיתנן לו צ'אנס אחד. אם הוא יחשוף את הנסיכה, היא תוציא אותה משם.