הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 54 חלק ב'

"ששש, אין צורך שתסתובבי. זה אני." אמר האיש שמאחוריה. היא זיהתה את הקול ונשפה בהקלה. "חסר שכל שכמותך! לא אמרו לך שלא עושים דברים כאלה לנשים?!" היא אמרה את דבריה בכעס אך חיוך היה מרוח לה על הפנים.
"זה הכי טוב שלך? חסר שכל?" הקניט אותה. ויליאם יצא מבין צללי החדר והתקדם לעברה. "לא אל תסתכל!!" צעקה לעברו והסתירה בידיה את השמלה. הוא הסתובב מהר מצעקה ושאל, "אה, מה, למה לא? הכל בסדר?" הוא לא ראה את פניה הסמוקות של אמבר כשענתה לו. "לא… לא אמרו לך שאסור לראות את השמלה של הכלה לפני החתונה?!"
"טוב… חשבתי שאומרים את זה רק על החתן." ויליאם עצר לשנייה ואז הבין מה אמר. שיט!! 'ונראה לך שהיא רוצה באמת להתחתן איתו?! טיפש…' גער בעצמו.
"אני מצטער, לא חשבתי לפני שדברתי."
"כן טוב, זה באמת היה מוזר לי לשנייה." היתה שתיקה מביכה ביניהם. "אז… את יכולה לתאר לי אותה? את השמלה." הוא העביר את ידו בשערו ופרע אותו מעט. אמבר במקרה ראתה את המחווה הזו וצחקקה בשקט. היא אהבה נורא שהוא עושה את זה. "אני ינסה כמיטב יכולתי." היא הביטה ממושכות בשמלה, בוכנת אותה מקרוב ומרחוק. היא מעולם לא היתה טובה בדברים האלה, איך ניסתה.
"היא עדינה וצנועה. היא צמודה באזור החזה (מחוך מוסתר), יש לה צבע עדין, מין כתמתם-ורדרד מעט(בז'), אני מניחה שלפחות שתיים או שלושה שכבות. חישוק צר במותן ומעט רחב בהמשך, כדי להחזיק את השמלה… אתה באמת רוצה שאני יתאר את כל השמלה?!" זה היה ממש מביך.
"כן מה? אם אני לא יראה אותה עכשיו אני סתם יהיה סקרן יותר מאוחר… אז לפחות שהיה לי למה לצפות."
"בסדר בסדר… יש לה שכבה אחת בצבע בז', נדמה לי, ושכבת תחרה מעליה. על התחרה יש מין דוגמאות קטנות של הממלכה שלנו בקצוות. על התחרה יש קפל בד שתפוס מקדימה בסיכה גדולה של פרח…" אמבר תיארה את השמלה בעוד הנסיך ויליאם עומד מאחוריה ומקשיב, מנסה לדמיין אותה על גופה של אמבר.
"עכשיו אני בטוח שיש לי למה לצפות להערב, את בטח תיראי נפלא." נימת קנאה היתה בקולו והוא שריברב את שפתיו. 'טוב, נראה לי הרווחתי מספיק זמן. שלב ב' ' "טוב אני מבטיחה לשמור לך ריקוד, אם תתנהג יפה." אמרה לו והתקרבה אליו. ויליאם ניצל את ההזדמנות ותפס את פניה בידיו. הוא נשק לשפתיה בעדינות וכשהתנתק אמר, "ואני מבטיח לחזור בזמן לריקוד שלי. אל תשכחי." ונעלם.
אמבר עמדה שם עוד כמה דקות ארוכות, עד שלואיז, שנכנסה לחדר, והעירה אותה מהקיפאון שלה.
"הכל בסדר נסיכה?" שאלה בקול מודאג. היא הסתכלה על פניה של הנסיכה. סימן קטן היה על שפתיה, אך לואיז רק חייכה ולא אמרה דבר.
"כ-כן, הכל בסדר. אני צריכה להיפגש עכשיו עם טולינו, הוא אמור לעצב לי את השיער…" היא הלכה משם מהר כשהיא מרכינה מעט את ראשה, כדי שלואיז לא תראה את הסומק בפניה.
"הו, כמה כיף זה להיות צעיר…" מלמלה לעצמה לואיז ויצאה מהחדר.
*
"… אה, והיא אמרה גם שיש לה חלק קטן קדמי שהוא כמו עליונית, זה מחובר לשמלה או משהו…" ויליאם פגש את מרי בחדרו אחרי השיחה שלו עם אמבר. הוא תיאר באוזניה איך נראית השמלה והיא רק הנהנה בראשה כמחברת חלקים של משהו.
"אוקי, אז זה פשוט. כל מה שאני צריכה זה רק שנייה אחת עם הנסיכה לפני שהיא תצא כדי למסור לה את אחד מהפגיונות שלה ולחבר לה אותו לחישוק החצאית של השמלה. אם היא תשמור עליו צמוד לחישוק הקדמי, הצר, היא תוכל לשלוף אותו בקלות והוא גם לא יקרע לה את השמלה בכלל." מרי דיברה כל כך מהר שויליאם כבר חשד שהיא בעיקר מדברת לעצמה, אך ידע שהוא אמור להקשיב כדי לקלוט את המידע.
"רגע, אז אם זה כל מה שהיית צריכה, אז למה לא הלכת את לדבר איתה?! את גם היית יכולה לעזור לה למקמם את הפגיון על השמלה." הוא לא הבין למה היא לא עשתה את זה באמת.
"אני לא יכולה, שכחת? בגלל כל מה שקרה אני בטוחה שאביך חושד בי והוא בטוח שם כמה שומרים נסתרים כדי לעקוב אחריי. מצאתי שניים כאלה כשנכנסתי לארמון -הם חיים, תרגע." הוסיפה כשראתה אותו פוצה את פיו. "אני לא יכולה להתקרב אל הנסיכה מבלי למשוך עיניים מיותרות. לכן, אתה השליח שלי. אבל אל תדאג, יש לך תפקיד יפה. אמרת שאף אחד לא באמת ישים לב אם לא תהיה נוכח בחתונה של אחיך נכון?" היא השגרה לעברו חיוך ממזרי. 'או הו' חשב ויליאם והכין את עצמו לגרע מכל. היא זרקה לעברו חליפה אלגנטית אך גם מתאימה לרכיבה. "אני מקווה שאתה יודע לרכוב על סוסים."