הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 4

הסעודה התחילה והמלך התחיל לדבר. הוא דיבר על המצב הכלכלי ועל איך שהממלכה שלו מצליחה ומשגשגת. אחרי שגמר לדבר על ממלכתו, הוא דיבר על המבחנים והציג את נסיכת מלסיה לאורחיו המכובדים. הנסיכה קמה." ברצוני להודות למלך על האירוח המקסים שלו," אמרה והביטה במלך "ומקווה אני, כי המבחנים שהמלך יטיל עליי לא היו קשים." היא התיישבה במקומה בזמן שהמלך המשיך לדבר והסתכלה על האנשים.עיניה נדדו לשולחן האחרון והיא ראתה שם אדם צעיר יושב לבדו. היא לחשה משהו למרי, שישבה לידה והתקדמה לעברו. כשכבר היתה מספיק קרובה, היא ראתה את פניו. זה היה הנסיך השני של המלון. ' מדוע הוא יושב לו לבדו? ' חשבה בעודה מתקדמת. היא נעמדה מאחוריו וכיחכחה בגרונה. הוא סובב את מבטו לעברה, מופתע. "מה את עושה פה? " שאל.
"אני יכולה לשבת לידך? " שאלה והצביעה על כיסא נוסף שהיה לידו.
"בבקשה, שבי" אמר. הוא הוציא את הכיסא לעברה והיא התיישבה.
"למה אתה לבדך? ,שאלה. "הרי אתה בעצמך אמרת שכל אחד יודע מי אתה." הנסיך חשב שהוא שומע נימת ליגלוג בקולה.
"לא כך הדברים, "אמר בעודו מסתכל על קהל האנשים המכובדים. " בגלל שאני הבן השני, קטן יותר, אנשים מתייחסים עליי בפחות חשיבות." קולו נשמע עצוב והיא הרגישה צורך להזדהות עימו. "קטן יותר?
מה גילו של הנסיך שאתה קטן יותר ממנו?" שאלה. למעשה, הנסיך בכלל לא הזכיר את גילו כשדיברו, הוא אפילו לא אמר לה שיש לו אח.
"גילו של אדוארד הוא 20 . בתור מישהי שעומדת להתחתן איתו- אני מתפלא שאל לא יודעת." לא נשמע צעיר, חשבה. היא הסתכלה עליו מקרוב, בוחנת אותו. היא ראתה את עינו החומות ואת ריסיו הארוכות. היא בחנה את תווי פניו וראתה שהוא מסתכל עליה.
" מה? " שאל והתרחק מעט.
"סתם חשבתי לעצמי, אתה לא אמרת לי את גילך, אתה אפילו לא אמרת לי את שמך" קולה נשמע קצת פגוע.
"לא אמרתי את שמי?…. הרי את…טוב, אומר לך" אמר, מבולבל מעט. "גילי הוא 17 ושמי הוא ויליאם."
' אין מצב שהיא לא תזכור את השם הזה' , חשב והביט בה מחויך.
"שם יפה" אמרה ולא הוסיפה. משום מה השם נשמע לה מוכר, אבל מאיפה?
היא הסתכלה עליו וראשה התחיל להסתובב. 'מרי!' צרחה בראשה.
" הכל בסדר?" שאל ויליאם והסתכל עליה במבט מוזר. היא ניסתה לדבר אך שום קול לא יצא מפיה. היא כיחכחה בגרונה וניסתה שוב." מ.. מרי…" גמגמה.
" כן, כן מייד ." הוא הבין למי היא מתכוונת והתחיל ללכת במהירות לעבר השולחן שבו ישבה הנסיכה קודם לכן.
הוא עמד מאחורי המשרתת הקטנה, והיא הפנתה עליו את מבטו. כשראתה מי זה, קמה מייד וקדה לפניו. "אדוני מה-"
הוא רכן לעברה ולחש " הנסיכה שלך זקוקה לך." כשהרים את ראשו, ראה שהיא מפוחדת.
"איכן היא ? " שאלה מרי וחיפשה אותה בעינה בין כל האנשים. הנסיך הצביע לעברה שולחן שבו נמצאת הנסיכה ושניהם מיהרו לעברה.
כשהגיעו אליה, תפסה מרי בידה ועזרה לה לקום.
"בואי מפה," אמר הנסיך, "אני מכיר דרך נוספת לצאת מהאולם, מבלי שכל האנשים יראו." הוא הוביל אותה לעבר פינה בסוף האולם ופתח דלת נסתרת בקיר. הם יצאו מהאולם והתקדמו לעבר החדר של מרי והנסיכה. הם פתחו את הדלת ונכנסו פנימה.
מרי השכיבה את הנסיכה במיטה ונגעה במצחה. " אין לך חום.." מילמלה. היא נגעה בזרועה ואז בצד גרונה. "דופק מתייצב. את תהיי בסדר. אני יביא לך משהו לשתות." היא פתחה את אחת הדלתות ונעלמה, משאירה את ויליאם עם הנסיכה.