הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 31
"מ…מה?" שאלה כשמבט מבוהל על פניה.
"אה, כלום, סתם חשבתי לעצמי משהו בקול." אמר והעלה חיוך על פניו. אמבר חשדה שהוא מסתיר משהו.
הם שהו עוד קצת זמן בסירה, עד שהנסיכה החליטה שמוטב שיחזרו. כשהגיעו קרוב לנקודת המעגן, עבר כנראה דג גדול שגרם לסירה לזוז. הנסיכה, שניסתה לאחוז בחוזקה במשהו, נפלה על הנסיך בזמן שחתר.
"א.. את בסדר?" שאל והרים את עיניו לעברה. ידיה נחו מצידי גופו וראשו נח על הספסל שמאחוריו.
"כ..כן, סליחה פשוט, הסירה זזה ו.." אמרה ולא סיימה. היא התיישבה על הספסל מאחוריה ועזרה לא להתיישב.
"כדאי שנתחיל להתקדם." אמר ויצא מהסירה לפניה. הוא הושיט לה יד ועזר לה לצאת מהסירה אל המעגן.
הם התקדמו לעבר הארמון ופטפוטיו של הנסיך הסוו את רעש העלים….
הנסיכה נכנסה לחדרה ונדרכה. היא שמעה רעש מכיוון הוילון הגדול של חדרה. היא צעדה לשם באיטיות,
מנסה לשמור על שקט רב. היא פתחה את הוילון ו…. – דמות לבושה שחור חלפה במדשאה בחוץ, טיפסה על העץ, ונעלמה בתוך סבך העלים.
היא הגיפה את הוילונות במהירות והתיישבה על מיטתה.
האם הדמות הזאת רצתה להרוג אותי? או שמא היא רצתה להגן עליי? או שאולי היא בכלל רצתה להודיע לי משהו..אולי משהו מאבא….
רעש נוסף הקפיץ אותה. היא הסתובבה במהירות וראתה את הנסיך ויליאם מוציא את ראשו מהשמיכה שכיסתה את מיטתה.
"מה אתה עושה פה?" שאלה בהפתעה. הוא התיישב על המיטה ושפשף את עיניו.
"הדלת פתוחה?" ענה לה בשאלה.
"אה, כן. אני הרגע נכנסתי ממנה." אמרה אמבר בבלבול. "לא ענית לי על השאלה."
הוא השמיע אנחה קטנה ואז אמר, "אחרי שהלכתם, חיכיתי כמה דקות כדי שאף אחד לא יראה אותי יוצא מפה, אך בדיוק באותו רגע נשמע 'קליק' מהדלת והיא ננעלה. מישהו כנראה נעל אותה." אמר בקול רציני. מבטו, שבדרך כלל עליז ומשועשע, היה עכשו רציני וקודר.
"אבל היי, לפחות ננעלתי פה-"
"זה לא מדאיג אותי. אני מקווה שלא חיטטת בדברים בחדר." אמרה בהיסח דעת. היא התחילה להסתובב בחדר, כאילו בודקת משהו מסוים.
"גם כן בנות…" אמר וחזר לישון.
"היי קום. כבר שעת הסעודה. צריך להתארגן והפעם אתה אף מפה." אמרה וצעדה לכיוונו. הוא ידע שהוא לא יוכל להתחמק מזה הפעם, וקם באי- רצון.
"אז ניפגש בסעודה." שאל לפני שיצא.
"כן בסעודה ו…" אמרה. "תקרא למרי עם אתה רואה אותה בדרך" הוסיפה.
ויליאם יצא.
היא הרימה את קצה שמלתה. סימן לבן נגלה על בטנה קצת מעל הטבור. זה היה הסימן המלכותי שלה, כך אמר אביה. סימן שהיא ירשה מאמה. כל פעם שהיתה בסכנה, סימן צרב לה. היא נזכרה בתחושת הכאב שהרגישה בבטנה כשהיתה בסירה עם אדוארד.
יכול להיות שאדוארד מהווה עליי סכנה? או שזה היה רק בגלל הדג שהזיז את הסירה?
אמבר התחילה להתלבש, ומרי –שויליאם קרא לה- עזרה לה לגמור להתכונן.
"….בטוח?" שאל קול מחוספס וגס, אך בהחלט גברי.
"כן. ראיתי במו עיני" אמרה הדמות לבושה שחור.
"זה טוב" אמר הקול הגברי והם פנו משם…..
תגובות (0)