הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 3

"אני מבין, אז את נסיכת מלסיה, הנסיכה שבאה לעבור את המבחנים של אבי." אמר הנער וניגש לארון.
כשפתח אותו היא ראתה שהבגדים שם הם לא בגדים של אדם רגיל, ובכלל, הוא נמצא באגף המגורים המלכותי. "רגע, אביך? מי אתה בדיוק, אדוני? "
הנער הסתכל עליה המום. "את לא יודעת מי אני? וואו זה אך פעם לא קרה לי שמישהו נכנס לחדי ולא ידע מי אני. אני נסיך המלון השני. אחי אומנם גדול ממני,וזכותו לבחור כלה לפניי, אבל הוא אינו יודע דבר, הוא טיפש. " אמר ולבש את בגדי המלוכה שלו. "בכל אופן, מה מעשייך כאן?"
"שום דבר," אמרה בפשטות. "אני בסך הכל חיפשתי את חדרי." היא יצאה מהחדר לפני שיספיק לשאול משהו נוסף.
כעבור כמה דקות קלט הנסיך שהיא יצאה. הוא יצא במהירות לבחוץ, אך הנסיכה נעלמה.
"שכחתי לשאול לשמה…" אמר בינו לבין עצמו.

אחרי שיצאה מחדרו נכנסה במהירות לחדרה וסגרה את הדלת מאחוריה. היא ראתה את מרי המשרתת יושבת על כיסא קטן. כשקלטה שהיא ישנה, הרימה אותה הנסיכה בעדינות והניחה אותה במיטה הגדולה. היא פתחה את הארון ומצאה את בגדיה מסודרים על המדפים והקולבים. היא החליפה את בגדי המלכות שלה בכותונת לילה .היא חשבה על הצעתו של אדוארד, והחליטה שכדאי שתישן קצת, שתאגור כוחות. היא נכנסה למיטה לצד מרי. היא נרדמה כשהיא חושבת על אביה ועל כמה הוא בודד בילעדיה.

כשמרי התעוררה מאוחר יותר, היא ראתה שהיא מכוסת במיטה הגדולה ולא על הכיסא. היא ראתה לידה את הנסיכה ישנה בשלווה. היא נגעה בה בעדינות, מוודא שזה אמיתי, ונשמה לרווחה. היא יצאה מהמיטה והחליפה בגדים. היא לא הפשיקה לחשוב על מה שאמר לה המלך לפני שהלכו.
"מרי, אני יודע שאת המשרתת האישית של הנסיכה מאז שהיא היתה ילדה קטנה, אבל זה חשוב שתביני, רק אני ואת יודעים שהנסיכה איבדה את זיכרונה.אסור שמישהו ידע על זה, ובמיוחד לא מישהו
שהוא מחוץ לארמון שלנו.
בנוסף על זה, הנסיך, שמעתי עליו שמועות שהוא לא ממש חכם אבל מסוכן מאוד. אני צריך שתישמרי על הנסיכה ותגני עליה. תוודאי שלא תפגוש אנשים שמכירים אותה מהעבר שלה, לפני גיל 15.
וזכרי- שלא תגלה את הצופן."
"אוי מלכי,משימה קשה הטלת עלי" מילמלה בינה לבין עצמה. השעה היתה שמונה בערב והסעודה עמדה להתחיל. מרי העירה את הנסיכה ועזרה לה להתלבש. בדיוק כשגמרה לקשור לה את המחוך, ונשמעה נקישה בדלת והנסיך אדוארד נכנס עם אחד המשרתים.
"אני רואה שאת ערה, "אמר והושיט לה חבילה קטנה. "זה מתנה קטנה ממני. אצלנו נהוג לתת מתנה לפני שהכלה מתחילה במבחנים שלה." הוא דיבר בזמן שהיא פתחה את הקופסא ומצאה בפנים סיכת זהב קטנה. זו היתה סיכת ראש פשוטה אבל היא ראתה בצד סימן של פרח בצבע לבן. "תודה" אמרה וסגרה את הקופסא " אני ישמור על זה תמיד."
הם יצאו מהחדר והתחילו להתקדם לעבר האולם הגדול, איפה שבדרך כלל עורכים סעודות, כשמאחוריהם צועד לו השני השני של המלון בשלווה.