הנסיכה בעלת השם המיסתורי פרק 23- משחק מלוכלך (חלק א)

היא פתחה לו את הדלת. הוא הסתכל עליה והרגיש שהוא חולם. היא לבשה שמלה קצרה בצבע שחור.
"אתה מתכוון לעמוד שם עוד הרבה זמן או שאתה מתכוון להיכנס," אמרה וזזה הצידה. הוא נכנס לחדר והתיישב על קצה המיטה.
"אז על מה רצית לדבר איתי?" שאל והביט בה.
"סתם, לא משהו מיוחד. רק רציתי לראות אותך." אמרה והתקרבה אליו. בידה היו שתי כוסות שמפניה. היא זכרה את האזהרה של מרי..
"אל תשתי יותר מידי מזה, בסדר? אני לא רוצה לבוא ולראות אותך מסוממת משמפניה עם הנסיך הדביל…"
"אל תדאגי," אמרה לה אז, "אני יזהר. אני יודעת מה אני עושה." אמרה. היתה לה הרגשה שהיא אומרת את זה יותר לעצמה מאשר למרי…
"את יודעת, אבי סיפר לי שהוא היה פעם בארמון שלך. הוא סיפר שפגש את אימך. 'היא היתה האישה היפה ביותר שראיתי' אמר לי אז, 'יותר מאמא?' שאלתי אותו, 'יותר מאמא אבל תשמור את זה בסוד ממנה, בסדר?' אמר וצחק"
"אני לא זוכרת שראיתי אותו." אמרה, "זה בטח קרה כשהייתי קטנה."
היא הגישה לו את כוס השמפניה והוא לקח לגימה גדולה.
"כן, יכול להיות. הוא אמר שאחי היה איתו." הוא לקח עוד לגימה וגמר את הכוס.
התוכנית התרוצצה במוחה. תשחקי, תסממי אותו, תשחקי, תוצאי מידע וסלקי אותו בעדינות מחדרך.
היא הגישה לו עוד כוס והוא גמר חצי בלגימה. 'הוא מתחיל להיות מסומם,' חשבה בליבה. היא לקחה את הכוס מידו והניחה אותה בצד. היא התקרבה עליו ונגעה בלחיו. הוא הסתכל עליה וכרך את זרועותיו סביב מותנה. היא נגעלה מהמחשבה שידו נוגעת בה והסירה אותן בעדינות.
"מה..מה קרה?" אמר ונשען על מרפקיו.
"אביך בדק עוד בנות לפני בואו לארמוני?" שאלה. הגיע הזמן להוציא ממנו מידע.

"מלכי,מה זה המקום הזה?" שאלה מרי. הם היו בחדר גדול ומואר מתחת לאדמה. לא היו בחדר מקומות ישיבה או דלתות נוספות. רק במה גדולה באמצע החדר.
המלך הסתובב בחדר ונעצר ליד הבמה. הוא ליטף אותה בעדינות ואמר, "את זוכרת את היום שבו הכרזנו על מותה של אשתי? אני דיברתי איתה לפני שהמחלה הרגה אותה. היא ידעה על התוכנית שלי להגן על ביתנו הקטנה והסכימה לקחת חלק במהלך." הוא אמר זאת וכל מילה הכאיבה לו, ראו את זה על פניו.
"מה זאת אומרת 'הסכימה לקחת חלק במהלך' ?" שאלה מרי בבלבול. היא לא הבינה מה קורה. מאז מותה, נהפכה מרי לאשת הסוד של המלך. הוא לא בטח באף אחד חוץ ממנה ומביתו. 'אפשר להבין למה…' חשבה.
"היא, היא לא רצתה שהנסיכה תגדל בידיעה שאמה עשתה מעשה נורא. " אמר. 'מצבו כל כך נורא שהוא לא מסוגל להגיד את שמה של ביתו, אפילו כאן? '
"אבל," המשיך "היא החליטה לכפר על מעשיה. היא לקחה ביחד איתה את המנעול לכספת. כמו שאת יודעת יש שתי דרכים לפתוח אותה. אחת בעזרת המנעול והשנייה בעזרת….

"אוקי, אני מבינה. " אמרה אמבר לנסיך. זה נמשך כבר שעות. היא לא האמינה שהוא יכול להיות כזה פתי! בהתחלה היא לא הצליחה לדובב אותו, אבל אחר כך היא נזכרה במשהו שעשתה עם ויליאם. מובן שאז זה היה יותר כיף (טוב זה ויליאם..) אבל לא היתה לה ברירה. היא נישקה אותו בעדינות על המצח, והוא גילה לה סוד אחד. היא נישקה אותו בעדינות על הלחי, והוא שפך את ליבו על דעתו כלפי המשרתים בארמון. היא חילצה ממנו מספיק מידע בשביל הגנה עצמית מפניו.
"אתה יכול ללכת עכשו, אני צריכה להתכונן." אמרה ונגעה בידו בעדינות. הוא תפס בה, קם ונפל על הנסיכה.
"אוץ, אדוארד, אתה כבד קום!" אמרה וניסתה בכל כוחה להדוף אותו.
"אבל אני רוצה להישאר איתך…." הבל פיו הסריח מהשמפניה ונראה שהיא רק הוסיפה לו משקל.
היא התפללה בכל ליבה שהפעם, אבל רק הפעם, יעבור מישהו ליד חדרה ויציל אותה.