הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 20

שעת הסעודה היתה קשה בשביל אמבר, מכיוון שהפעם היא ישבה בין מרי לבין הנסיך ויליאם. מולה ישב הנסיך אדוארד. בכל פעם שהיא הרימה את ראשה מהצלחת, היא ראתה את פניו, מתבונות בה.
המלך, כרגיל, דיבר על כמה כיף היה בנשף ורמז מהצד כמה הכנסות חדשות הוא הרוויח. אמבר לא באמת הקשיבה לו; היא רק שקעה בהרהורים וחיכתה שהסעודה תיגמר. היא העיפה מבט לעבר מרי וראתה שהמצדה השני יושב שון. היא צחקה למראה שניהם ביחד. היא ידעה שאין מצב שבאמת יקרה בניהם משהו –בגלל הגילאים- אבל נהנתה לחשוב שיש לה עכשו חבר נוסף מלבדה.
היא הביטה לצד השני וראתה שויליאם אוכל כשחיוך על פניו. בדוק כשחשבה שהסעודה נגמרת, קם לפתע אדוארד והרים את ידיו. היתה לה הרגשה שהיא יודעת מה עומד לקרות, אך לא ציפתה לזה כל כך מוקדם.
"אבא, אח, משרתים ומשרתות," פתח אדוארד בנהומו. "אני מבקש להתנצל בפני הנסיכה. לא חשבתי בצלילות כשעשיתי את מה שעשיתי, ואני מתנצל מעומק ליבי על כך שהפרתי את הנוהל." על פניו עלתה הבעת התנצלות אמיתית, והיה לה קשה שלא לסלוח לו. "אז האם את סולחת לי?" שאל פנים מתחננות.
היא ראתה שכולם מסתכלים עליה, מחכים לראות מה היא תגיד. היא נשמה נשימה עמוקה. "בסדר, אני סולחת," אמרה והוסיפה, "רק עם לא תפר את הנוהל שוב."
"לא הפר." אמר מייד.
המלך הסתכל על בנו, העביר את מבטו אל הנסיכה ואז חזרה אל בנו. הא לא הבין על מה הם מדברים, אבל זה גם לא ממש עניין אותו. "בסדר בסדר, אני שמח שהשלמתם. עכשו אפשר לעבור לנושא חשוב יותר?" אמר ברוגז וחוסר סבלנות בולט. "המבחן השלישי שלך יהיה עדין מהשאר. למעשה, אביך עצמו בחר אותו ." אמר המלך. 'אבי, אך הוא קשור? ' חשבה לעצמה בתמיהה.
"אביך שלח הזמנה לקונצרט שיערך בארמונו בשבוע הבא. הוא מזמין אותנו לבוא לערוך שם את המבחן.
את תוכלי להיות אחת מהכנריות בקונצרט."הוא נשמע ערני מאוד כשאמר את המילים, "מזמין אותנו" ו "בארמונו".
היא הסתכלה על מרי וראתה שהיא כבר לא מחייכת. כתפיה נדרכו והיא היתה מוכנה לכל.
"מתי נצא לדרך?" שאלה והחזיקה את ידה של מרי. עכשו שהיא יודעת על מה קרה שקרה בעבר, היא נלחצה מאוד מבואו של דמיאן לארמונה.
"האירוע בעוד שבוע, אז יומיים לפני נצא לדרך." ובזאת הוא חתם את הסעודה. הם עלו לחדרם. אמבר נגעה בסיכה הזהובה שעל ראשה. היתה לה הרגשה מוזרה שהיא ראתה את הסיכה הזאת עוד הרבה לפני שהנסיך אדוארד הביא לה אותה, אבל מאיפה?
היא נכנסה לחדרה, החליפה בגדים, ונרדמה כשראשה טרוד מחשבות.

ויליאם לא הצליח לישון. הוא שם לב לאחרונה שעל ראשה של אמבר יש סיכה. זה שהיא אוהבת סיכות לא הטריד אותו. הטרידה אותו העובדה שהוא מזהה את הסיכה.
'די, תשכח מזה,' אמר לעצמו. 'זה לא יכול להיות מה שאתה חושב שזה….'
הוא התפתה לגשת לאמבר, להרגיש אותה, לראות אותה, אך עצר בצמו. הוא חשש שהוא לא יצליח לעצור בעצמו הפעם……..
"מעניין עם היא עוד זוכרת את המקום המיוחד שלה. אותו מקום שהיא לקחה אותי אליו ביום הראשון שנפגשנו ." אמר אל חלל האוויר.
הירח שהיה גבוה בשמיים, צפה בו עכשו מבעד לחלונו. אורו נכנס לחדר ומילא אותו באור לבן קלוש.
את רקע השקט מילא קול ינשופים.
הוא עצם את עיניו ושקע בקולם של הינשופים ואורו החמים של הירח הלבן.