הנסיכה בעלת השם המיסתורי פרק 2

הם נסעו בשבילים. בכל פעם שעברו על פני נוף צבעוני או ציפורים נודדות, הנסיכה השמיעה קולות התפעלות. הנסיך הביט בה, מרוצה. ' יופי היא אוהבת את הטבע ' חשב. ' מבחן ראשון – עבר בהצלחה"
"הכל כל כך צבעוני " אמרה הנסיכה והביטה לעברו. "מימיי לא ראיתי מראה יפה שכזה." היא עברה בכרכרה מצד לצד, מחלון לחלון.
"המבחנים של אביך היו קשים? "שאלה את הנסיך.
"איני יודע, הוא סירב לספר לי מה הם." שיקר "אבל אני מקווה שהם לא היו קשים עלייך ." הוא הוציא את ראשו מהחלון . "עוד כמה דקות נגיע, סטיב?" שאל את נהג הכרכרה.
"אנחנו מתחת לתעלה, אדוני. עוד מעט נגיע לגשר." השיב סטיב ומשך במושכות הסוסים.
הם חצו את הגשר והכרכרה עצרה בדיוק בכניסה לארמון. הנסיכה נלחצה היא מעולם לא ביקרה בארמון אחר חוץ מבארמונה. הדלתות נפתחו משני הצדדים ומשרתים עמדו שם עם ידיים מושטות לעזרה. היא אחזה בנימוס בידו של אחד המשרתים וירדה מין הכרכרה. היא פסעה לצד הנסיך כשמאחוריה המשרתת הקטנה שלה.
דלתות הארמון נפתחו, והם נכנסו פנימה. הכניסה היתה מעוטרת באגרטלי פרחים ועל התקרה היו מנורות בדולח נוצצות. שטיחי קיר בדוגמאות פרחים כיסו את הקירות. הנסיך הראה לה איפה אולם הכס, שם נמצא אביו ואז הוביל אותה אל אגף המגורים המלכותי. אחד המשרתים שהלך איתם פתח דלת מספר 23 באמצע המסדרון וסימן בידו לנסיכה להיכנס. היא נכנסה פנימה ועצרה את נשימתה.
החד היה בדיוק כמו שהיא אוהבת. הצבעים של החדר היו בגוון זריחה עדין, עם תמונות קטנות התלויות בפיזור על הקיר.היתה בו מיטה גדולה, ארון, שידה עם הרבה מדפים, וחלון הזזה שקוף גדול המוביל אל מרפסת קטנה. המשרתת נכנסה פנימה ובידה המזוודה.
"לפרוק את מזוודתך, נסיכתי? "שאלה והניחה את המזוודה על המיטה.
הנסיכה הסתובבה לעברה. "כן, בבקשה" אמרה. לפני שיצאה מהחדר, הסתובבה לעבר המשרתת
"תודה, מרי " אמרה ויצאה מהחדר בעוד המשרתת עומדת, המומה וידה מכסה את פיה.

" אז מה את חושבת על הארמון, עד עכשו? " שאל הנסיך אדוארד את הנסיכה. הם טיילו בחצר בין שיחי הפרחים והתיישבו בספסל ליד אגם קטן." הוא שונה מאוד מביתי, אדוני. הם גם שוקק חיים וכולם כאן תמיד בתעסוקה." היא לקחה פיסת לחם וזרקה אותה לעבר האגם. אחרי כמה דקות הופיעו ברווזים קטנים ונלחמו על הלחם.
"אז מתי אני יתחיל את המבחנים שלי? " שאלה את הנסיך.
"היום אחרי הסעודה, אבי ישא נאום ואני מניח שבנאומו הוא ידבר גם על המבחנים, אך עכשו אולי כדאי שתלכי לנוח. כדי שיהיה לך כוח להערב." אור השמש האחרון כבר נעלם והחצר התחילה להחשיך.
"את צריכה ליווי או- התחיל לומר.
"אין צורך," אמרה הנסיכה ונעמדה על רגליה. "אני היסתדר לבדי. "
הנסיך צפה בה חוצה את החצר עד שנעלמה משדה ראייתו.

היא נכנסה לארמון ועלתה בגרם המדרגות המוביל אל אגף המגורים המלכותי. היא הסתכלה על כל הדלתות וניסתה היזכר דרך איזה דלת נכנסה. היא התקדמה לאורך המסדרון ונעמדה מול שתי דלתות- דלת מספר 24 ודלת מספר 23.היא היתה עייפה ולכן החליטה שזה לא משנה, אני מקסימום יטעה, חשבה. היא פתחה את דלת מספר 24 ונכנסה פנימה. 'לא, זה בהחלט לא החדר שלי , ' חשבה. היא הסתובבה לעבר הדלת כשראתה נער עומד מולה.הוא לבש מכנסיים בלבד ושערו היה רטוב, כך שהיא שיערה שהוא לא שמע את הדלת נפתחת בגלל שהיה במקלחת.
"מי את?" שאל "אני לא זוכר שהזמנתי אורחים בשעה הזאת, ואת לא נראית לי משרתת." הוא הביט בה בעניין. ' הוא לא מביט בי בבוז, חשבה הנסיכה. לא כמו שאר האנשים. אפילו הנסיך הביט בי במבט מוזר, אבל המבט שלו …. זה סקרנות.'
" אני איני משרתת, " אמרה לעברו "אני נסיכת מלסיה