הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 18

השחר התחיל לעלות כשהנסיכה התעוררה. היא צפתה בירח נעלם ובאור השמש הכתום עולה במקומו. היא אהבה לצפות בזריחה, ונהנתה מתחושת החמימות הלא מוסברת שהרגישה.
היא נשארה כל הלילה עם הנסיך. שון דאג להבריח משם את המשרתים שניסו להיכנס. הוא אמר להם שמישהו במהלך הנשף הקיא במרפסת. נראה שהוא ידע שאף אחד לא יסכים לנקות דבר כזה.
היא הביטה בנסיך הישן. מידי פעם הוא התעורר והיא סימנה לו לשמור על שתיקה.הם דיברו על כמה דברים עד שנרדם שוב.
"בוקר טוב," אמרה ונגעה קלות בכתפו. "אנחנו צריכים ללכת לפני שמישהו יחליט להיכנס." היא ניערה אותו מעט, אך דבר לא עזר. היה לה רעיון שהיא החליטה לנסות.
"המבחן הרביעי שלי הוא להתנשק עם הנסיך אדוארד." אמרה בקול מלא בשמחה מזויפת. הנסיך קפץ ממקומו והקים רעש גדול. היא התחילה לצחוק בעוד הוא צועק, "מה?!? …את הסכמת?? למה..מה .."
היא התקרבה אליו ונגעה בלחיו. מגעה פיקס אותו והבהיר לו שזה היה בסך הכל תעלול- תעלול שמילא את מטרתו.
"זה לא מצחיק," אמר וניסה להעלות על פניו הבעה זועפת. "זה יכול לקרות, את יודעת. הוא יכול להכריז על זה כעל אחד המבחנים שלך."
שתיקה שררה ביניהם. "אני לא חושבת שהוא יעשה דבר כזה וגם עם כן, " אמרה ושברה את השתיקה.
"אני צריכה להחליט לגבי הרגשות שלי." היא הביטה בו וראתה שינוי גדול בהבעת פניו. הוא כבר לא ניסה להיות זועף אלא ניסה להבין את משמעות דבריה.
"קדימה, אנחנו צריכים ללכת ." אמרה שוב. היא לא חיכתה לו ויצאה מין המרפסת חזרה לחדרה.

היא נכנסה לחדרה בשקט והחליפה בגדים. היא לבשה שמלה בצבע ורוד חלש וסרט קשור למותניה.
"מתישהו את תהיי חייבת להחליט את מי את רוצה, גם עם תמשיכי במבחנים. " מרי הופיעה פתאום מאחוריה ומבטה היה קודר מהרגיל. 'מה עובר על כולם היום?' חשבה הנסיכה בעגמומיות. היא הסתכלה על המראה והביטה בהשתקפותה. היא לא השתנתה הרבה מאז שהגיעה לאחוזת הנסיך- אולי קצת השמינה פה ושם אבל עדיין….
"אני יודעת מה אני עושה, מרי. צפיתי באדוארד מספיק זמן והתחושות שקיבלתי ממנו לא היו טובות. למעשה, אני אפילו לא יכולה להתקרב אליו." אמרה לעבר מרי. נראה שהיא אמרה בדיוק את מה שמרי רצתה לשמוע כי מה שאמרה לה מרי אחר כך לא היה מנחם בכלל. "את יודעת שאני איתך מאז שנולדת. אני גם יודעת הרבה מהסודות של בני המלוכה." היא פנתה לעבר החלון. "אביך אמר לי משהו מסוים שכשיגיע הרגע הנכון, אני יצטרך לספר לך אותו- במידה והוא לא יהיה שם כדי לספר לך אותו. ולדעתי הגיע הזמן."
'לו יהיה שם? מה, הוא עומד למות? ' חשבה בבהלה. "ומה הדבר החשוב שאת צריכה לספר לי? " אמרה ובלעה את רוקה.
"ובכן אז ככה. את בודאי לא יודעת – כי זה קרה הרבה לפני שנולדת – אך לאביך היתה תוכנית מסוימת ומסוכנת מאוד. היו הרבה אנשים שרצו להרוג אותו אז, אבל הוא ידע זאת. לאביך יש רשת מרגלים גדולה שנפרסת לאורך כל קצוות הממלכות.
"יום אחד, המלך דמיאן – אביו של ויליאם ואדוארד- הגיע לארמונו. זה היה ביום שבו את והנסיך נפגשתם לראשונה. דמיאן נכנס לדבר עם אביך, אך דברים נהפכו סוערים שם בפנים." קולה נחלש מעט, כאילו חששה שמישהו ישמע אותן מדברות. "ריק הציע לו דבר מה, אך הוא סירב לקבלו. " קולה הפך בין רגע לרציני ביותר.
"למלך יש רשת תעלות בריחה סודית מתחת לארמון. אף אחד לא יודע מזה, רק אני והוא. מאז שנולדת הוא הקפיד לא לגלות לאנשים את שמך, כי אי אפשר לדעת למי אותו אדם יגלה את זה. בנוסף למנהרות, יש לו כספת סודי. אני מניחה שאני לא צריכה להסביר לך כמה חשוב זה כספת, נכון?" אמבר הנהנה שקט, מכיוון שזה הדבר היחיד שהצליחה לעשות. "אבל למה לא לגלות את שמי?" שאלה לבסוף.
"בגלל שהכספת נעולה על שמך, ואחד האנשים שרצה יותר מכל לדעת את הסוד לפתיחת הצופן הוא המלך דמיאן." ענתה לה מרי וקולה היה קר כקרח.
הנסיכה היתה מבועתת. היא ניסתה לשמור על קור רוח. לקבל את כל המידע הזה, ועוד בבוקר? מה עוד היא יכולה לעשות חוץ מלהשתגע ?
"אבל, " המשיכה מרי. 'נראה שזה לא הסוף,' חשבה אמבר.
"העובדה שאת גילית לנסיך ויליאם את שמך רק מציבה אותך בסכנה. אנחנו רק יכולים לקוות שהוא לא גילה לאביו את שמך אי פעם." אמרה. היא התרחקה מהחלון ואספה את שתי ידה של הנסיכה אל חיקה.
"המלך נתן לי הוראה מפורשת שאם מישהו יחשוף אותך או יפגע בך, אני מצווה להוציא אותך מהארמון מיידית."
"אבל למה את אומרת לי את כל זה דווקא עכשו?" אמרה אמבר וניסתה ל היאחז במרי. סחרחורות התחילו לתקוף אותה פתאום. 'רק לא עכשו, ' חשבה.
"כי כשיגמרו לך המבחנים, לא יהיה לך זמן לשקול שוב את החתונה לנסיך אדוארד ." היא עזבה את ידיה, והנסיכה קרסה על המיטה.