הניצוץ, פרק רביעי: דף ההיכרות

צעדתי אל עבר המטבח, היו ריחות מעולים של עוגות באוויר, שכאילו קרמו עור וגידים וליטפו אותי.
כך היה כמעט כל יום, מאז שאימא פתחה את הקונדיטוריה שעלייה חלמה עוד מילדות, עסק שנחל הצלחה ועוד מעט יהפוך לרשת.
היא עמלה רבות על התפריט החדש ששיווקו ודיברה עשרות פעמיים עם היועצת הארגונית שלה, אשר יחדיו החליטו על כל מיני דרכים למשוך קהל.
-"מזה?" צווחתי באושר,
"זו העוגה שלך." אימא חייכה, "עוגת וניל עם קרם תותים בפנים וזיגוג אוכמניות מעל שחותם את שמך, קוראים לה 'הטרופי של סיוון'. היית מדוכאת בזמן האחרון וחשבתי איך אוכל לעודד אותך."
היא בהחלט עשתה עבודה מעולה! הבטתי באותיות המעוגלות שקישטו את חתימתי- SG (סיוון גולד).
"תודה, אימא!" קפצתי עלייה בחיבוק ומיהרתי לטעום מהעוגיות האישיות, שטעמן היה תואם להרגשתי-מופלא.
"אימא! אני מחר מתחילה לימודים ב-11:00, אולי אוכל לבוא ולעזור לך בפרסום התפריט החדש?"
"הו, אני אשמח. גם יש לנו פטנט שיווקי חדש ומקורי, אני חושבת שיאהבו אותו."
***
קמתי בבוקר בעייפות, גוררת את רגליי ומנסה להסתכל היכן אימא מבעד לעיניים עצומות למחצה, כנראה שלראות סרטים עד 03:00 בלילה לא הייתה ההחלטה הכי מוצלחת שלי.
אימא העניקה לי את חולצת המקום; חולצה שחורה עם עוגה אישית ורודה שעלייה כתוב "מאפיית הזהב", על שם משפחתנו-גולד.

משמונה עד עשר בבוקר חילקתי עלונים והסברתי על הפטנט השיווקי החדש שלנו, פינת ההיכרות;
לכל סועד במאפייה מגישים דף היכרות ואם הוא רואה מישהו/מישהי שמוצאים חן בעיניו, הוא מעניק לו את הדף, האדם שקיבל את הדף ממלא אותו ובסוף הארוחה יכול ללכת להביא אותו לאדם שהעניק לו את הדף, אם העיניינים ימשיכו טוב-יוכלו השניים ללכת לאזור חדש במאפייה הנקרא, "פינת ההיכרות".
נהניתי לשכנע אנשים והעבודה אכן השתלמה.

כשנכנסתי למאפייה, גיליתי שהמקום היה עמוס ו"פינת ההיכרות" הייתה מלאה באנשים.
אפילו קיבלתי דף היכרות ממישהו, הוא חתם את שמו מעלה,"איתן", והוסיף את מספר הפלאפון שלו.
הוא היה נראה בן גילי, היו לו עיניים ירוקות גדולות, פה קטן ואדום, שיער שטני קצר וכתפיים רחבות.
אני בטוחה שאם מחשבותיי לא נדדו אל יניב עשרים וארבע שעות ביממה הייתי מתקשרת אליו, אבל הן כן- אז הכנסתי את דף ההיכרות לכיסי האחורי, נשכתי שפתיי וחייכתי אל עבר איתן, בידיעה שלעולם לא אתקשר אליו.