הנוער של היום פרק 8

נקודת המבט של נועם:
קמתי והלכתי משם זועמת.
"רגע, לאן את הולכת ?" שאל דן.
"עזוב אותי דן… פשוט עזוב" אמרתי והלכתי.

נקודת המבט של דן:
מה עשיתי הפעם ? שאלתי את עצמי.
"אני לא מבין אותך…" אמרתי לנועם.
"בהתחלה את בוכה ובורחת ועכשיו את סתם הולכת, יש לזה רק הסבר אחד, את מקנאה" אמרתי.
"אני ממש לא מקנאה!" היא צעקה.
"אתה לא מכיר אותי" היא אמרה והלכה.

נקודת המבט של אמילי:
נכנסתי למשרד של יצחק, כולי מתרגשת!
"יצחק…" אמרתי שמחה.
"מה שלומך אמילי ?" הוא שאל.
"בסדר" השבתי.
"תקשיב, חבר שלי בא לבקר והוא חזר מחו"ל ואין לו איפה להיות… אז הוא יוכל להישאר פה רק לכמה ימים ?" שאלתי.
"אני מצטער אמילי, רק התלמידים השייכים לפנימייה יכולים לשכון בו" הוא אמר.
"בבקשה, יצחק, זה רק לכמה ימים והוא החבר שלי!" ניסיתי לשכנע אותו.
"בגיל כזה צעיר את לא צריכה חבר" אמר יצחק.
"אני בת שש עשרה ואני כבר אחראית מספיק… הוא בגיל שלי ולדן ולרוי יש שני מקומות פנויים בחדר" אמרתי.
"טוב, אבל רק לכמה ימים" הוא הסכים.
"תודה!" אמרתי לו.
"הוא יבוא מחר!" הוספתי ויצאתי מהמשרד.
הלכתי למועדון של השכבה וראיתי שכולם שם.
"תקשיבו" אמרתי.
"חבר שלי, קוראים לו אדם והוא יבוא מחר" אמרתי והמשכתי.
"הוא יבוא לכמה ימים, אז דן ורוי, זה בסדר שהוא יהיה אתכם בחדר, נכון ?" שאלתי.
"כן…" הם אמרו ביחד.
"הוא גם בן שש עשרה, נכון ?" שאלה נועם.
"כן" אמרתי.
"אני הולך לחדר" אמר רוי ויצא מהמועדון.
זזזזז… נשמע רטט של הודעה מהפלאפון של רוי.
"יש לו הודעה" אמר דן והסתכל על הפלאפון שלו.
על הצג היה כתוב: "מזל טוב אחי! מחר יום הולדת!".
"יש לו מחר יום הולדת ?" הסתכלתי על ההודעה ושאלתי.
"כנראה שכן" אמר דן.
"בואו נארגן לו מסיבת הפתעה!" הציעה שלי.
"דווקא היו פה מספיק הפתעות בזמן האחרון" אמרה נועם בעוקצנות.
שלי הסתכלה עליה במבט עצבני ודן התסתכל על נועם במבט לא מבין.
"רעיון טוב" אמרתי.
"טוב אז, מחר ניפגש פה ישר אחרי הלימודים" אמר דן ושנייה אחר כך בא רוי.

נקודת המבט של שלי:
למחרת אחרי הלימודים, כולם התאספו במועדון, גם החבר של אמילי הגיע לפנימייה.
"טוב, אני הבאתי קישוטים" אמרה אמילי.
"אני הכנתי את העוגה" אמרתי.
"ואני עזרתי" אמר דן.
נועם הסתכלה על שנינו בקנאה.
"הכנתי שלט ואני הולכת לקרוא לרוי" אמרה נועם ויצאה מהמועדון.
"טוב, אדם גם יבוא ?" שאל דן.
"הוא אמר שהוא רוצה לעשות סיבוב קצר בפנימייה, אז יכול להיות שלא" אמרה אמילי.
הכל כבר היה מוכן חוץ מרוי שעוד לא הגיע.
"רוי אמר שהוא יבוא עוד כמה דקות…" אמרה נועם כשחזרה.
"אני יכולה לדבר איתך ?" שאלתי אותה.
יצאנו החוצה.
"אני לא רוצה שנריב" אמרתי.
"אם את לא רוצה שנריב, למה התנשקת עם דן ?" היא שאלה.
"תקשיבי, אני אספר לך את זה פעם אחרונה…" אמרתי והמשכתי.
"רוי לא הרגיש טוב, אז הלכנו לחדר האחות, שם ננעלנו והתעלפתי כי אני קלסטרופובית וכשיצאנו משם,
עדיין הייתי מעולפת ודן נישק אותי כדי להעיר אותי" הסברתי.
"את עדיין לא מאמינה לי ?" שאלתי.
"דן אמר לי שהוא מאוהב בך…" היא ישר אמרה ודמעה ירדה לה על הלחי.