הנוער של היום פרק 7- חלק א'

נקודת המבט של שלי:
התעוררתי מנשיקה…
הרגשתי כמו נסיכה, פקחתי את עיניי וראיתי שזה דן.
הופתעתי!
זה לא טוב… הסתובבתי לאחור וראיתי את נועם עומדת שם.
עם דמעות בעיניים.
אוי לא! מה אני אעשה ? איך אני אסביר לה את זה ?
דן חייך אליי.

נקודת המבט של דן:
שלי התעוררה, עיניה הכחולות הבריקו.
"היי" אמרתי לה.
היא הסתכלה לאחור, לנועם שבדיוק באה.
נועם עמדה שם קפואה משום מה.
לא הבנתי.

נקודת המבט של נועם:
התאפקתי שלא לפרוץ בבכי.
הדמעות כבר התחילו לרדת על לחיי.
רצתי משם, לא יודעת לאן,
פשוט רצתי, רחוק.
הגעתי לחדר, שכבתי על מיטתי.
פרצתי בבכי…
איך היא יכלה לעשות לי את זה ?!
שלי נכנסה לחדר.
"נועם…" היא אמרה לי.
המשכתי לבכות מבלי להתייחס.
"נועם, זה ממש לא מה שאת חושבת…" היא אמרה מה שציפיתי שהיא תגיד.
"התעלפתי, הוא רק ניסה להעיר אותי, זה הכל" היא המשיכה לומר.
"איך עשית לי את זה ?!" צעקתי לה.
"איך את מצפה שאני אאמין לך ?!" המשכתי.
יצאתי מהחדר בבכי.

נקודת המבט של שלי:
נועם יצאה מהחדר.
אין סיכוי שהיא תאמין לי!
התחלתי לבכות.

נקודת המבט של דן:
שלי רצה אחרי נועם.
כולם הסתכלו עליי.
אני כזה מטומטם.
לא מספיקה הנשיקה עם קרן…
מה אני מנשק את שלי ככה ?!
הלכתי משם.

נקודת המבט של אמילי:
נכנסתי לחדר.
ראיתי את שלי בוכה.
"שלי, מה קרה ?" שאלתי.
היא סיפרה לי הכל.
"נועם שונאת אותי" אמרה שלי בבכי.
"זה לא אשמתך שהיא לא מקשיבה לך וזה גם לא אשמתך שהוא נישק אותך" אמרתי לה.
"היא צריכה לשמוע אותו אומר את זה" אמרה שלי.
"זהו זה!" עלה לי רעיון לראש.
"לכי לדבר עם דן, תקליטי אותו בפלאפון שלך ותשמיעי לנועם" הצעתי לה.
"עכשיו ?" היא שאלה.
"כן!" אמרתי לה.
היא יצאה מהחדר, נאנחתי.

נקודת המבט של שלי:
יצאתי מהחדר וחיפשתי את דן.
מצאתי אותו בחוץ יושב על הדשא.
"היי" אמרתי לו.
"היי" הוא אמר.
"אני מצטער…" הוא אמר.
כיוונתי את הפלאפון על הקלטה מבלי שהוא ראה.
"על מה ?" שאלתי אותו בכוונה.
"על הנשיקה" הוא אמר.
"זה היה רק כדי להעיר אותי, נכון ?" שאלתי אותו.
"ברור" הוא אמר.
"יופי" אמרתי, הפסקתי להקליט והלכתי.

נקודת המבט של דן:
שלי שאלה אותי אם הנשיקה הייתה רק כדי להעיר אותה.
אמרתי שכן, מספיק הבכתי את עצמי היום, אני פשוט מחבב אותה.
"שלי" קראתי לה.
שלי עצרה והסתובבה אליי.
"מה ?" שאלה.
"אה… אני…" גמגמתי.
"לא משנה" אמרתי לבסוף.
ישבתי על הדשא, לא מבין.

נקודת המבט של אמילי:
יצאתי מהחדר וראיתי את רוי.
"היי" הוא אמר.
"היי" אמרתי.
"אז… אתה בסדר אחרי כל הסיפור בחדר האחות ?" שאלתי.
"כן, תודה" הוא אמר בחיוך.
"תגידי, תוכלי לקרוא לנועם ולשלי ?" הוא שאל.
"למה ?" שאלתי.
"ארגנתי ערב סרט בספרייה ואני מזמין אתכן וגם את דן" אמר רוי.
"מגניב" אמרתי.
"אני אלך לקרוא להן" אמרתי.
"תודה" הוא אמר.
הלכתי לחדר לבדוק אם שלי ונועם שם.
פתחתי את הדלת וראיתי שהן שם והן רבות.
"אל תגידי לי שאת לא מאמינה לי!" אמרה שלי בכעס.
"זה נשמע כאילו ערכת את זה" אמרה נועם.
"איך ערכתי ? אני אפילו לא יודעת איך לערוך!" אמרה שלי.
"מה קרה ?" שאלתי ושתיהן הסתכלו עליי.
"מסתבר שיש פה בוגדת בינינו" אמרה נועם בכעס.
"זה לא בעיה שלי שאת לא מאמינה לי" אמרה שלי לנועם.
"טוב אז תפסיקו לריב, יש ערב סרט בספרייה שרוי ארגן והוא הזמין אותנו אז בואו" אמרתי להן.
שתיהן יצאו מהחדר לכיוון הספרייה ואני הלכתי אחריהן.