הנוער של היום פרק 3 (פרק די ארוך)

"תודה לאל בן אדם, רגע מי אתה ?" שאלה נועם.
"אני השרת, מה אתם עושים פה ?" שאל השרת.
"נכנסנו לכאן, בטעות" אמר אורייה.
"טוב, אני אראה לכם את הדרך החוצה" אמר השרת.
כעבור שתי שניות, הם כבר הגיעו לחצר האחורית.
"זהו ?" שאלה שלי שהופתעה שזה היה כל כך קצר.
כשהגיעה החבורה בחזרה לחדרים, כבר כמעט היה ערב.
הבנות הלכו לחדרים שלהן וכך גם הבנים.
"זה היה בזבוז זמן לחלוטין" אמרה שלי.
"דווקא, יש את הברונטי הזה, הוא חמוד" אמרה נועם והסתובבה אל החלון ישר, כדי שהבנות לא יראו אותה מסמיקה.
"את אומרת לנו, שאת מאוהבת ?" שאלה אותה אמילי.
"לא" אמרה נועם, הסתובבה והמשיכה "אני רק אומרת שהוא חמוד…".
"אה! את מסמיקה" תפסה אותה שלי.
ידעתי שלא הייתי צריכה להסתובב, חשבה נועם.
"היי, תראו" אמרה נועם וניגשה לחלון.
"הוא שם, איזה חמוד נכון ?" אמרה נועם.
"לכי אליו" הציעה שלי.
"מה ללכת אליו ?" ומה אני אגיד לו בדיוק ?" שאלה נועם.
"תדברי איתו על משהו" אמרה אמילי.
"פשוט לכי" אמרה שלי.
נועם יצאה מהחדר וכשהגיעה לחצר, התקדמה לאט לאט, ראתה את דן ועצרה.
לא! זה רעיון גרוע, חשבה.
אני חוזרת לחדר…
לא, אולי אני אלך אליו… התווכחה עם עצמה נועם.
דן שם לב אליה.
"היי" אמר.
"היי" אמרה נועם.
"מה את עושה פה ?"
"אני… יצאתי לנשום אוויר ולראות את החצר" השיבה נועם.
"גם אני" אמר דן.
"את רוצה לשבת"
נועם הנהנה וישבה על הספסל.
"קוראים לך נועם, נכון ?" שאל דן.
"כן" אמרה נועם.
דן חיוך בחיוך ביישן שהקסים את נועם.
הגיע הערב ונועם חזרה לחדרה.
"נו… איך היה ?" שאלה אמילי.
"בסדר…" אמרה נועם.
"זהו ? רק בסדר ?" שאלה שלי.
"כן, אני אפילו לא מכירה אותו" אמרה נועם.
בערב כיבוי האורות נועם החליטה לא ללכת לישון, היא קמה ממיטתה והלכה למיטה של שלי.
"שלי" לחשה נועם.
"מה ?" אמרה שלי חצי רדומה.
"בואי נצא" אמרה נועם.
"מה לצאת ? הולכים לישון" אמרה שלי.
"בואי נו…" ביקשה נועם ומשכה את שלי אבל שלי לא ויתרה.
"מספיק! אני רוצה ללכת לישון!" אמרה שלי.
נועם לקחה את בקבוק המים שהיה על השידה, הסירה את הפקק ושפכה מים על שלי.
שלי קמה במהירות מהמיטה, כאילו התעוררה לחיים.
"מה את עושה ?!" צעקה שלי.
"מעירה אותך…" אמרה נועם.
שלי ונועם יצאו מהחדר ואמילי המשיכה לנחור.
"אני מאוהבת" אמרה נועם.
"מה עם ה"אני אפילו לא מכירה אותו" ?" שאלה שלי.
"לא יודעת אבל… הוא חייך אליי בחיוך מדהים!!!" אמרה נועם.
"ידעתי" אמרה שלי וחייכה.
יום למחרת אחרי ארוחת הבוקר, התלמידים התכוננו ליום הראשון של הלימודים.
"שיעור מתמטיקה על הבוקר, מצויין!" אמרה נועם לעצמה בכעס והתקדמה אל עבר הכיתה.
"איפה היית אתמול ?" שאל רוי את דן בדרך לכיתת תיאטרון.
"בחוץ" אמר דן.
מדעים… איפה פה כיתת מדעים ? שאלה את עצמה אמילי.
מחשבותיה נקטעו כאשר, היא ועוד נערה נתקלו אחת בשנייה.
"אאוץ'!" אמרה הנערה וכל הספרים שהיו בידיה היו ברצפה.
"אוי, סליחה" אמרה אמילי.
"תסתכלי לאן את הולכת!" צעקה הנערה ושתי הבנות הלכו.
"טוב, בשיעור תיאטרון נלמד על כמה דברים…" אמרה המורה לתיאטרון.
"קרן, עם הפלאפון שלך תתעסקי בהפסקות, לא בשיעורים".
קרן הכניסה את הפלאפון שלה לתוך התיק שלה.
"טוב, עכשיו אני אחלק אתכם לזוגות ואתם תתצטרכו למצוא קונפליקט ולשחק, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים" אמרה המורה.
"גילי וירדן, קרן ודן, רוי ורומי…" הקריאה המורה את הזוגות.
קרן הלכה אל דן.
"תקשיב" אמרה והמשיכה "פשוט תזרום איתי, סתם נעשה איזה משהו".
"טוב" אמר דן.
אחרי חמש דקות המורה קראה לדן וקרן להציג את הקטע שלהם.
"אתם יכולים להתחיל" אמרה המורה ודן וקרן התחילו לשחק.
"אני לא מאמינה שבגדת בי!" צעקה קרן.
"אבל אני אוהב אותך" אמר דן.
"ובגלל זה בגדת בי, נכון ?" אמרה קרן.
"זה לא נכון, זה סתם שמועות" אמר דן.
"איך אני יכולה להאמין לך ?" שאלה קרן.
"תאמיני לי, אני אוהב אותך".
"אז תראה לי את זה".
"תראה לי שאתה אוהב אותי" אמרה קרן.
אמילי לא כל כך ידעה איפה כיתת מדעים, חבל שלא הבאתי את המפה חשבה.
היא הוציאה את הפלאפון שלה מהכיס ונכנסה לפייסבוק והופתעה לגלות תמונה שהיא מופיעה בו.
"הילדה שלא יודעת איך ללכת" היה כתוב ליד התמונה.
היא הסתכלה על התמונה ועל השם של מי ששלח את זה, זו הייתה הנערה שנתקלה בה, קרן.
איזה חוצפנית, חשבה אמילי, אני הולכת אליה ואני אדרוש שתמחק את התמונה…
אמילי הייתה להוטה מרוב עצבים.
היא הסתכלה לראות איפה קרן נמצאת וראתה שהיא בכיתת תיאטרון.
אני בדרך אלייך, חשבה בלבה אמילי.
דן לא ידע מה לעשות, טוב זה רק משחק חשב, הוא התקרב אל קרן ונישק אותה.
אמילי הגיעה לכיתת התיאטרון ועצרה במקום.
זה דן… הבחור שנועם התאהבה בו, מתנשק עם קרן ?!