הנוער של היום פרק 10

נקודת המבט של אמילי:
ראיתי את אדם מולי, עם מישהי אחרת.
זה היה מביך כל כך וכואב, כולם הסתכלו עליי.
ברחתי משם, רצתי לחדר ובכיתי.
הוא רק בא והוא כבר בגד בי עם מישהי אחרת.
למה ?!

נקודת המבט של שלי:
אני ונועם רצנו מהמועדון לאמילי.
"היי" אמרתי מתנשפת לאמילי כשהגעתי לחדר.
"אל תבכי, הוא לא שווה את זה" אמרתי.
"אני הולכת לומר לו שילך מכאן" היא אמרה.
הנהנתי.
אמילי קמה והלכה לחדר הבנים.

נקודת המבט של דן:
מסכנה אמילי, חשבתי.
הלכתי במסדרון וראיתי את רוי.
"היי, איפה היית ?" שאלתי.
"דיברתי עם יצחק" הוא אמר.
"בוא למועדון" הוא אמר.
"לא.. האמת היא שתכננו לך מסיבת הפתעה… מזל טוב" אמרתי.
"אין לי יום הולדת" אמר רוי.
"אין לך יום הולדת ?!" הופתעתי.
"לא… למה לא נשארתם במועדון ?" וא שאל.
"כי כשחשבנו שאתה בא, זה היה בעצם אדם, החבר של אמילי עם מישהי אחרת.
"אדם בגד באמילי ?!" הוא צעק.
"כן… החיים מלאי הפתעות" אמרתי.
רוי הלך בכעס.
"לאן ?" שאלתי.
"לאדם" רוי אמר ורצתי אחריו.

נקודת המבט של אמילי:
הלכתי בכעס לחדר הבנים, בתקווה שאדם יהיה שם.
ניגבתי את דמעותיי, נכנסתי לחדר וראיתי את אדם.
"אמילי, אני ממש מצטער, זה לא מה שאת חושבת" הוא התחיל לומר.
החטפתי לו סטירה. זה הדבר הראשון שעלה לי לראש.
הלחי שלו הפכה לאדומה.
"זה מגיע לי" הוא אמר.
"אני יודעת" הסכמתי איתו.
"לך…" התחלתי לומר ורוי שנכנס לחדר קטע את דבריי והחטיף לאדם בוקס.
"רוי!" אני ודן צעקנו ביחד.
"מה אתה עושה ?" שאלתי.
"מה אתה חושב שאתה עושה ?!" צעק אדם.
רוי הסתכל עליי והתחיל לדבר, אך אדם החטיף לו בוקס בחזרה שגרם לו לדמם אף.
"אדם, תפסיק!" צעקתי.
"אני הולך לקרוא ליצחק" אמר דן והלך.
שניהם התחילו להחטיף מכות אחד לשני.
ואני נשארתי עם רוי ואדם ביניסיון להפריד ביניהם.
"תפסיקו!" צעקתי.
הם הפסיקו, שניהם התנשפו ודיממו באף וביד.

נקודת המבט של שלי:
נועם נכנסה לחדר.
"איפה אמילי ?" היא שאלה.
"הלכה לדבר עם אדם" אמרתי.
"אנחנו יכולות לדבר ?" היא שאלה.
"כן…" אמרתי.
"אני מצטערת" היא אמרה והמשיכה.
"אני יודעת שדן מאוהב בך וזו לא הבעיה שלך" היא הבינה.
"את לא אוהבת אותו ואני כן, אז יש לי סיכוי לגרום לו להתאהב בי" היא אמרה.
"נכון!" אמרתי, שמחתי שחזרנו להיות חברות.
התחבקנו.

נקודת המבט של רוי:
לא הפסקתי לדמם בגלל האדם הזה.
"לך מפה" אמילי אמרה לו.
"אבל אמילי…" הוא אמר.
"עכשיו!" היא כעסה.
אדם סגר את מזוודתו, הסתכל עליי בכעס והלך.
"למה עשית את זה ?" שאלה אותי אמילי.
"הגנתי עלייך" אמרתי.
"זה הקטע שאת אמורה להודות לי" הוספתי.
"רוי, כבר נתתי לו סטירה ולא נראה לי שאני צריכה להודות לך…
אני לא מפחדת ממנו או משהו" היא אמרה.
"למה היית צריך להתחיל עם זה בכלל ?! אני יודעת טוב מאוד להגן על עצמי" אמילי התעצבנה.
"עשיתי מה שכל אחד אחר היה עושה" הסברתי.
"דן לא עשה את זה" היא אמרה.
"אני לא מבינה אותך…" היא התחילה לומר, אך לא התאפקתי ונישקתי אותה.