הנוער של היום הקדמה+פרק 1

הקדמה:

נועם, אמילי, שלי, דן ורוי הם נערים בני שש עשרה שמגיעים לפנימיית "אורנים".
שם הם מכירים, מתחילים להתחבר והופכים לחברים טובים.

פרק 1 :

"נועם! קומי כבר את תאחרי לאוטובוס!" צעקה אמה של נועם מהקומה התחתונה של הבית.
נועם קמה מפהקת, היא לקחה את השעון המונח ליד על המיטתה, הזיזה את שערה מעיניה ופערה פה בפתע למראה השעה.
השעה הייתה כבר 7:28 כך שזה אומר שיש לנועם שתי דקות להתארגן ולהיות מוכנה ליום הראשון בפנימיית "אורנים".
היא סגרה את פיה כדי שלא ייכנסו לה זבובים וקמה ישר מהמיטה.
אוקיי, חשבה, זה בסדר יש לי עוד שתי דקות, אני אספיק וגם אם לא, יוותרו לי. בכל זאת זה היום הראשון.

****
איזה חום, חשב דן.
הוא ישב בתחנת האוטובוס, בחום, חיכה שהאוטובוס יגיע כבר, או שלפחות יגיע עוד מישהו לתחנה…
הוא עמד והסתכל אל עבר הכביש לראות אם האוטובוס בא והוא ראה שיש משהו שבא ומתקרב,
אחרי כמה שניות, דן הבין שהאוטובוס בא, הוא לקח את התיק שלו וכשהאוטובוס הגיע, דן עלה אליו, תפס מקום והתיישב.
האוטובוס כבר עמד לנסוע, אך מישהי רצה לעבריו על המדרכה בניסיון לעצור אותו.
"חכה! חכה לי, בבקשה!!" צעקה הנערה והנהג שם לב אליה ועצר את האוטובוס ופתח את הדלת לנערה.
הנערה נכנסה לאוטובוס בהתנשפויות. זו הייתה נועם, היא שמה לב שהמקום היחיד שפנוי הוא מקום ליד מישהו וזה דן.
"אני יכולה לשבת פה ?" שאלה נועם.
"כן" אמר דן ונועם התיישבה לידו.

****
"טוב… אז, בהצלחה ותשמרי על עצמך ותהני" אמרה אמה של שלי שחנתה ליד הכניסה של הפנימייה.
"ביי" אמרה שלי יצאה מהמכונית והלכה לכיוון הפנימייה.
"לא, לא… תזיזי את השלט קצת יותר ימינה" אמר המנהל לסגנית שכבר שעה עומדת על סולם ומנסה לסדר את השלט "ברוכים הבאים לפנימיית אורנים"
"טוב זהו!" ויתרה הסגנית לבסוף "אני משאירה את זה כך" אמרה לבסוף.
"שלום חמודה, מה שמך ?" שאל המנהל את שלי.
"שלי רונן" השיבה.
"אני יצחק המנהל, יש שם כיסאות תמצאי לך מקום להתיישב, עוד מעט יתחיל טקס הפתיחה" אמר יצחק.
שלי הנהנה ועשתה כדבריו.
כעבור רבע שעה שני אוטובוסים באו לפנימייה. מאוטובוס אחד יצאו נועם ודן.
"אתה גם בפנימייה הזו ?" שאלה נועם את דן.
"כן, גם את ?"
"כן, איזה קטע" אמרה נועם.
"כן" הסכים איתה דן.
דן ונועם התיישבו גם הם בכיסאות, שהתחילו להתמלא בנערים.
שלי חיכתה בשיעמום לתחילת הטקס.
מישהי התיישבה לידה.
"היי… איך קוראים לך ?" שאלה.
"שלי, ולך ?" שאלה שלי.
"אמילי" אמרה הנערה.
"אוקיי חברים! אני רוצה להתחיל בטקס פתיחת פנימיית "אורנים"!" אמר יצחק מתרגש וכולם (כולל הוא) מחאו כפיים נרגשים גם הם.
"אממ… היי…" אמר נער שהגיע רק עכשיו, מחזיק בתיקו ושם לב שהוא איחר בדיוק בדקה וחצי.
"סליחה על האיחור" אמר הנער.
"שלום לך, מה שמך ?" שאל יצחק שדווקא לא כעס.
"אני רוי" אמר הנער.
"שלום רוי, תמצא לך מקום פה ותצטרף אלינו זה בסדר גמור" אמר יצחק ברוגע.
רוי הנהן בהסכמה עם יצחק ומצא לו מקום לשבת.
"טוב, אז עכשיו אפשר להתחיל בטקס פתיחת פנימיית "אורנים"!" אמר יצחק לא פחות מתרגש מהפעם הקודמת וכולם מחאו כפיים שנית.