הנבואה – פרק 7
וויל התנדב לעזור לספיר בפתירת החידה, ושניהם הלכו לספרייה, לאחר שספיר רשמה את החידה.
"טוב," ספיר אמרה. "הבנתי שבשכונה הקרובה זה לא יהיה. אבל מה זה אזורי הפרא המיושבים?"
וויל משך בכתפיו במעט תסכול. "אולי בג'ונגל, איפה שאנשי היערות-מערות-שמזמינים-פיצה-או-פלאפל גרים?" הוא שאל, וספיר הביטה בו.
"יכול להיות. אבל זה חייב להיות מקום יותר קרוב." היא אמרה, ואז נעצה בו מבט חשדני. "מאיפה אתה יודע שהם מזמינים פיצה ופלאפל?" היא שאלה בטון חשדני, ווויל חייך.
"ידע אישי," לחש לה, כממתיק סוד. ספיר הזעיפה פנים. "אז בוא נחזור אל החידה. אתה מכיר מקום קרוב יחסית, שזה אזור פראי, שיש בו מעט אוכלוסייה?" היא שאלה, ווויל נראה כחושב.
"נראה לי. יש שלוש שעות נסיעה מכאן, בערך, מקום שקוראים לו 'שדות הפרא'. הצמחייה שם גבוהה ופראית מאוד, ואיש אינו מטפל במקום. יש שם בערך שניים-שלושה בתים, שכנראה בעבר גרו שם אנשים, אך כעת הם נטושים. יער גדול וסבוך מאוד גודל שם בקרבת מקום. נראה לי שלשם התכוונו. כי מקום מיושב לא יכול להיות פראי, אלא אם הוא נטוש." וויל אמר לאחר דממה קצרה, ונשען אחורה בכיסאו.
"אבל תחשוב על זה," אמרה ספיר, "האיש שכתב את הנבואה וגם את כתב החידה כתב אותם לפני מאות שנים, אז זה צריך להיות משהו שתקף לתקופה ההיא."
וויל הזדקף ונעץ את מבטו בספיר. "אבל תחשבי על זה," אמר, "הוא ידע מה יקרה בעתיד, נכון? אז הוא ידע להתאים את הדברים להיום. וגם, כמה פעמים אנשים מנסים לעשות דברים שייראו מסובכים, אבל למען האמת הם יותר פשוטים?"
ספיר הנהנה.
"אבל לפני שניסע לשם, אני חושבת שעדיף שנפתור לפחות חצי מהחידה." היא אמרה, והפעם וויל הוא זה שהנהן. הוא חזר להשתופף מעל השולחן, עליו נח הדף בו כתבה ספיר את החידה.
"נדלג על הקטע של הקופסא, כי נראה לי שהוא סתם ציין את זה, לאחר-כך. אז… מה יכול להיות ספר נבואה, שהוא לא בכתב?" היא אמרה, והביטה בנייר בריכוז. וויל העיף מבט בדף, והצביע על השורה שלאחר מכן.
"הנה, כתוב שם. תיבת נגינה, באיזושהי עליית גג." הוא אמר, אבל ספיר הנידה בראשה.
"הוא לא יהיה טיפש מכדי לגלות את מיקומו בקלות שכזו, ולא נראה לי שהוא התבלבל. אני חושבת שהוא התכוון שתיבת הנגינה תגלה את מקום הימצאו של ספר הנבואה שלא בכתב." היא אמרה בהיסח דעת. "או קופסת האבדון," וויל הוסיף, אך ספיר החליטה להתעלם מעובדה זו, לבינתיים.
"אבל מה אנחנו צריכים לחפש באזורי הפרא המיושבים, שאנו משערים שהם בעצם 'שדות הפרא'?" ספיר הרהרה בקול, ונעצה את מבטה שנית בדף. וויל משך בכתפיו.
"אולי קודם נגיע לשם ונחפש?" הוא אמר, וספיר נעצה בו מבט כעוס.
"כן, בוא נחפש," אמרה בציניות כעוסה, "אבל אולי קודם כדאי שנחשוב מה לחפש?"
היא קמה ממקומה, לקחה איתה את הדף, והלכה בצעדים מהירים וכעוסים לכיוון הדלת. וויל קם ממקומו.
"רגע, ספיר! חכי!" הוא קרא אחריה, וספיר נעצרה, בלי להסתובב או להביט לאחור.
"אני מתנצל, את צודקת. אנחנו צריכים לבדוק קודם מה לחפש." הוא אמר מה שידע שהיא תצפה לשמוע, וספיר הסתובבה. היא חזרה אל כיסאה בצעדים איטיים יותר, ופחות החלטיים.
"טוב, אז בוא נמשיך."
תגובות (1)
המשך!!!!!!!!!!!!!!