הנבואה – פרק 4

ספיר לא ציפתה ששניר ישלוף שרביט, ינפנף בו ויעלים אותם. בהחלט לא. אבל היא גם לא ציפתה שהוא ישלוף את הטלפון שלו ויזמין מונית.
"באמת? זה כלי התחבורה המיוחד שלכם, זה שאתם מתנהגים כאילו הוא מסתורי ויוצא דופן?" ספיר נשפה בבוז ושניר העמיד פני נעלב.
"יש לנו פרוטקציות," הוא אמר בהתגוננות. "זה בחינם בשבילנו!" הוא אמר כשראה את המבט המזלזל שספיר נעצה בו. "ויש שם גם מקרר פרטי עם משקאות ומאכלים חינם," הוא הוסיף כשראה שספיר לא מתרצה. היא חייכה בשעשוע.
"כן, בטח," היא אמרה, ושניר הזעיף פנים.
"באמת, שניר, שקרים לא יעזרו לך בחיים." וויל אמר כנוזף, ושניר הזעיף פנים שנית.
"מי שמדבר," רטן, וספיר חייכה.
כעבור מספר דקות המונית הגיעה וחנתה לצדם. מוזר שנייט עדיין לא הגיע, חשבה ספיר במעט בהלה. היא הביטה לעבר המקום בו ראתה אותו פעם אחרונה, ולא ראתה שם או בסביבה את נייט.
"רק שניה," היא אמרה, ווויל נעץ בה מבט חשדני. "את מי את מחפשת?" הוא שאל, וספיר הפנתה אליו את מבטה.
"את נייט. זה לא נראה לך קצת מוזר שהוא נעלם ככה פתאום?" היא אמרה, אבל וויל הניף בידו בביטול. "הוא לא כאן, וטוב שכך. אם הוא היה כאן, הוא היה עושה כל כך הרבה בעיות…" הוא מלמל וספיר הביטה בו בהשתאות.
"נראה שאתם מכירים הרבה זמן," היא אמרה, ווויל נעץ בה מבט חשדני. "איך את יודעת?" הוא שאל בטון חשדני, וספיר חייכה. "אתה מביע את זה לפי ההתנהגות שלך. אתה מדבר עליו ואומר עליו דברים כמו כלום, ואתה נראה די בטוח במה שאתה אומר." היא הסבירה. "כך שאו שעשית מחקר על ה'אויב' שלך, או שאתם מכירים."
וויל נאנח.
"אני אסביר לך אחר-כך במונית, בנסיעה." הוא אמר ונכנס למונית. ספיר סקרה את האזור שוב עם מבטה, ולבסוף נכנעה ונכנסה למונית.
המונית לא הייתה משהו מיוחד או יוצא דופן. ספיר בכלל לא הייתה בטוחה בכלל שבאמת יש לשניר פרוטקציות.
לאחר מספר דקות שהנהג לא התחיל לנסוע, ספיר החלה לחשוד שמשהו מוזר קורה כאן. לפתע הנהג הסתובב, ושניר החוויר. וויל הביט בו בשאלה, ושניר הצביע על הנהג. כאשר גם וויל ראה את הנהג, גם הוא החוויר.
זה היה נייט.

"נייט? מה אתה עושה כאן?" ספיר קראה. חיוך קר התפשט על פניו של נייט, אבל הוא לא ענה.
"הוא בטח ראה שאנחנו מתקשרים למונית, והביא איכשהו מונית." וויל אמר, ושלף סכין מחגורתו. שניר הביט בו במבט מזהיר, אבל וויל לא החזיר את הסכין.
"משתמטים לא זכאים לזכויות שלנו, כמו גם המטרות שלנו," הוא סינן ונעץ מבט קר בנייט.
"אבל עכשיו, אתם בשליטתי." נייט אמר, ולחץ על הכפתור שנועל את הדלתות. כעת גם ספיר החווירה, ושלחה את ידה לעבר הדלת. "אין טעם לנסות, חומד." נייט אמר בנועם מלגלג. ספיר שלחה מבט שנוא לעברו של נייט.
"אני יכול בכל זמן לשבור את החלון כאן לידי, אתה יודע," וויל ציין, ושניר העיף בו מבט מזהיר נוסף.
"מה? זה נכון," וויל אמר בטון מתגונן כשראה את מבטו של שניר.
"אל תשכחו את העובדה שאני יכול להתחיל לנסוע בכל זמן," נייט אמר.
"יש לך בכלל רישיון?" אמרה ספיר בקול מהוסס. "אתה נראה בן ארבע-עשרה." היא הוסיפה, ונייט הביט בה בשעשוע.
"תתפלאי, אבל אני שש-עשרה. בניגוד אליו," הוא השיב והצביע על וויל. ספיר הסיקה מכך שגם שניר בן שש-עשרה, בניגוד למראהו. כולם שם נראו בני ארבע-עשרה, כולל היא. ומסתבר שרק היא וכנראה גם וויל בני ארבע-עשרה.
שתיקה השתררה.
"נו, מה הלאה? נישאר כאן לנצח?" וויל שאל בלגלוג, ונייט הזעיף פנים. בתגובה להערה של וויל, הוא התחיל לנסוע, לא ברור היה לאן. ספיר היבטה סביבה כמחפשת דרך לברוח, אך לא מצאה דבר שימושי שיכול לעזור לה לצאת משם. ועוד כשהמונית בתנועה.
תחשבי, תחשבי, היא דירבנה את עצמה. היא הביטה דרך החלון וניסתה לחשוב על דרכים לצאת מהמונית הארורה הזאת.
מה אמי אמרה לי פעם? היא חשבה לפתע. אם אתה כלוא, תפרוץ החוצה בכוח. כמובן שהיא לא התכוונה שספיר תשתמש בזה באופן פיזי, אבל… אם אין דרך אחרת אז אין ברירה.
היא התכופפה, כדי שנייט לא יראה את מעשיה. וויל שלח לעברה מבט שואל, אבל היא סימנה לו לשתוק.
היא התעסקה עם דלת המונית במשך מספר דקות, ואז נשמע 'קליק', וספיר חייכה חיוך מרוצה.
הדלת נפתחה.