הנבואה – פרק 3

"מאיפה את יודעת על זה?" וויל שאל ונעץ בספיר מבט בוחן. ספיר היססה מעט. לספר, או לא לספר? חשבה בתסכול.
פתאום נשמעה צרחה במרחק. צמרמורת עברה בגבה של ספיר, והיא נעצה מבט שואל בוויל ובשניר.
"וויל," שניר אמר, והוא נראה חיוור. לאחר כמה שניות של שתיקה מצדם של וויל ושניר ובלבול מצדה של ספיר, גם וויל החוויר.
"זאת אן," הוא אמר, וספיר נעצה בו עוד מבט שואל. נראה היה שלוויל ולשניר אין את הכוח להסביר מי זאת אן, ושהיא תצטרך להסתפק בידיעת שמה.
שניר הביט בספיר ובוויל לסירוגין, ולאחר מספר שניות נראה היה שהחליט דבר מה.
"וויל, תישאר כאן, איתה, ותרחיק אותה מנייט, בזמן שאני אלך לבדוק מה קורה עם אן ולמה היא צרחה." שניר קבע. וויל פתח את פיו לומר דבר מה – כנראה להתנגד – כשנשמעה צריחה נוספת. "צורחת," שניר תיקן את עצמו, ופצח בריצה סוערת לעבר הכיוון ממנו בקעו הצרחות, לפני שוויל הספיק להתנגד.
"איפה נייט בכלל?" ספיר שאלה בלי צפייה לתשובה, אבל למרבה הפתעתה וויל ענה לה.
"הרחק-הרחק מאחור. רואה, הוא עדיין שם. מסתבר שאת רצה הרבה יותר מהר משציפה, ושהוא לא טרח להתכונן לזה." אמר וויל והצביע על נקודה רחוקה שנעה לאיטה. ספיר לא הצליחה להתאפק ופרצה בצחוק. וויל חייך חיוך קטן.
ספיר כנראה לא שמה לב, אבל נראה שבשלב מסוים וויל החזיר את הסכין שאחז בידו לחגורתו, שם נחו עוד מספר סכינים.
שתיקה מתוחה מעט עמדה באוויר, ולבסוף ספיר החליטה לשבור אותה.
"מה אתה, שניר ונייט רוצים ממני?" היא שאלה בקול מהורהר ונעצה את מבטה בקרקע. וויל היסס מעט. הוא בחן במבטו את ספיר, שמבטה היה ממוקד בקרקע. אילו מבטים היו יכולים לשרוף, הקרקע הייתה בוערת בנקודה בה מבטה של ספיר נח.
"שמעת על הנבואה?" הוא אמר לבסוף. ספיר הרימה את מבטה.
"פעם אחת, כששניר סיפר כמה מילים ואז דרכת עליו." אמרה ספיר. וויל הנהן.
"ומסתבר שמעוד מקום. הרי שניר לא הזכיר את העורב – את שאלת אותנו על זה." הוא אמר, וספיר נאנחה. כנראה שאין לי ברירה, אלא לספר, היא חשבה ונשמה עמוק.
"כבר שבועיים שאותו חלום פוקד אותי בלילות. אני חולמת שאני במערה, ועל הקיר שלה כתוב: 'היא תגיע ביום מן הימים, תעמוד באולם הכניסה. זה שהביא אותה לשם ייעלם, והיא תישאר לבדה, בחשכה, כשרק הפנס הזעיר שבידה פועל ומאיר באור אפלולי סביבה. צריחה תישמע, קרובה כל כך… אם היא תשרוד, היא תשנה את העולם כולו. אבל אם תיכשל… הכול תלוי בה, באותה נערה, שעתידה לבוא לשם ביום מן הימים. אך האם האנשים סביבה יהיו חכמים מספיק כדי לשמור עליה? והאם, היא תספיק להבין את כוחה מספיק מהר, לפני שהעורב יראה את פניו?'. כך בדיוק. אני זוכרת מכיוון שכמו שכבר אמרתי, אני חולמת את אותו החלום שבועיים ברצף." ספיר סיפרה, ווויל הקשיב.
"אני מבין." הוא אמר. "אז את לא יודעת דבר…" נראה היה שדיבר לעצמו.
"מה אתה יודע על זה?" ספיר קפצה על ההזדמנות לברר עוד על החלום המוזר.
"בינתיים, שאני ושניר לא התבלבלנו בנערה שהתבקשנו למצוא." הוא אמר בנימה מסתורית, וספיר נאנחה.
"למה התבקשתם למצוא אותי?" היא שאלה בטון חסר סבלנות. וויל פתח את פיו לומר דבר מה, ופתאום שניר הופיע, וכל הצבע אזל מפניו.
"מה קרה? זאת באמת אן?" וויל שאל, ושניר הנהן. הוא נראה מבוהל.
"הזעקתי אותם. הם עוד מעט יבואו, אבל אנחנו ניאלץ להגיע לשם בכוחות עצמנו." שניר מלמל, וארשת מבוהלת עלתה על פניו של וויל.
"מה קרה לה?" הוא שאל, ושניר משך בכתפיו.
"כשהגעתי היא הייתה חסרת הכרה. מישהו עשה לה משהו, ומשהו נורא, כי אתה מכיר את אן. היא לא צורחת לעיתים קרובות." הוא אמר, ונראה היה שוויל מנסה לנשום עמוק.
"הי, וויליאם, יהיה בסדר, אל תדאג. אתה מכיר את אן. היא יכולה לצאת מכל בעיה." שניר אמר ווויל הנהן.
"מי זאת אן?" ספיר שאלה בטון חשדני, אבל וויל משך בכתפיו. "את תדעי מאוחר יותר," הוא אמר, וספיר נאנחה ברוגז.
"אתם לא מתכוונים לפגוע בי, נכון?" היא שאלה בטון נרגז, ושניר הביט בה מהוסס. לבסוף מי שענה היה וויל.
"לא, אני מניח שלא." הוא אמר, וספיר החווירה. "מה זאת אומרת, אני מניח?" היא קראה והבהילה את שניר.
"אל תדאגי, אנחנו לא ניתן שיפגעו בך." הוא אמר בטון מרגיע, וספיר נעצה בו מבט חשדני.
"לפי מה שהבנתי מנייט, אתם החבר'ה הרעים." היא אמרה בטון חשדני, ושניר משך בכתפיו. "כך זה נראה בעיניו. אנחנו רוצים אותה מטרה, ולדעתו אנחנו הם הרעים. למרות שמבחינתך אנחנו הטובים." הוא אמר, אבל ספיר המשיכה לנעוץ בו מבט חשדני.
"ולמה וויל חייך אז חיוך שנראה קטלני? ולמה הוא החזיק בידו סכין?" היא שאלה.
"בגלל, שבראנסו אין לי בעיה לפגוע. ואנחנו צריכים סכינים כדי להגן על עצמנו. עכשיו, אנחנו צריכים להגיע לבית הנבואה, שם יסבירו לך הכול." וויל אמר, וספיר פתחה את פיה לשאול שאלה נוספת, אבל וויל הניף בידו. "ולפני שתשאלי, כן, הבית נקרא על שם הנבואה. עכשיו, בואו נלך לשם כבר!" הוא קרא בטון חסר סבלנות וספיר חייכה. זה היה הכישרון שלה, לשגע אנשים, לפטפט אנשים למוות.
"רגע," היא אמרה פתאום. "איך נגיע לשם?"
וויל חייך חיוך מסתורי. "את תראי."