הנבואה – פרק 19

ספיר ואן עמדו דוממות מספר שניות, עד שלבסוף אן נאנחה.
"מעניין למה הוא לקח אותם," היא אמרה, כזוממת משהו. ספיר נעצה בה מבט מחשיד.
"מה את כבר מתכננת?" היא שאלה את אן בטון מזהיר, ואן צחקה.
"יש לך חוש לזהות מה אנשים רוצים לעשות… אני ואת, אנחנו נהיה חברות טובות." היא אמרה בטון משועשע. ספיר חייכה ונשענה על הקיר.
"אז אנחנו הולכות לעקוב אחריהם?" היא שאלה את אן, ואן הביטה בה כמו מאושרת.
"בדיוק!" היא קראה. ספיר הבליעה חיוך נוסף והזדקפה.
"אחרייך." היא אמרה ואן חייכה חיוך מרוצה והזדקפה ברשמיות, כמו של שומר ארמון.
הן הלכו בצעדים מהוססים מעט אל כיוון הדלת, ואז אן ניסתה לפתוח אותה.
הדלת נשארה סגורה.
"טוב, אז יש לך במקרה סיכה?" ספיר שאלה את אן. אן נעצה בה מבט.
"למה שתהיה לי סיכה?"
"לא יודעת, להחזיק את השיער?"
אן נעצה בה מבט חשוד. ספיר החזירה לה מבט.
"מה?! לשניר יש סיכה, והוא מחזיק איתה את השיער…"

וויל ושניר הלכו בצעדים מהוססים מעט אחרי אברמוני. הוא לא נראה להם כמו אברמוני שהכירו, אברמוני הטוב והאוהב, שהיה לצדם תמיד. הוא נראה כאילו… הפך לרובוט. רובוט קר וחסר רגש.
"לאן אנחנו הולכים?" וויל שאל. אברמוני העיף בו מבט קר מעבר לכתף, אבל לא ענה. וויל נאנח בכעס קל והתאפק שלא לזרוק עליו משהו או להתנפל עליו.
"מה קרה לו?" הוא לחש אל שניר. שניר העיף באברמוני מבט, ולאחר מכן משך בכתפיו. הוא היה מבולבל ממש כמוהו.
"אין לי מושג," לחש בחזרה.
הם הלכו עוד מספר דקות, עד שהגיעו לחדר בעל דלת פלדה גדולה. וויל ושניר מעולם לא ראו את החדר הזה ואפילו לא ידעו על קיומו.
"ואיפה אנחנו?" וויל שאל, אבל אברמוני לא ענה. הוא דחף אותם אל תוך החדר הכוח רב, כך שלא יכלו להתנגד. לאחר מכן, החל לסגול את דלת הפלדה הגדולה. וויל ושניר, שהיו המומים וקפואים מכדי לעשות משהו, שמו לב לכך רק כשנייה לפני שאברמוני סגר את הדלת בחבטה, ואז נשמע קול נעילה.
"שניר, הסיכה." וויל אמר והושיט את ידו, בציפייה ששניר יביא לו את הסיכה, אך זאת לא באה.
"השארתי אותה בחדר שאן וספיר נמצאים בו!" שניר אמר. וויל הביט בו בייאוש קל.
הם תקועים שם.

אברמוני הלך בצעדים מהירים לחדר בו השאיר את ספיר ואן. הוא ידע מה הוא צריך לעשות, בשביל שהתוכנית שלו תצליח.
הוא צריך להרוג אותה.
את ספיר.