המתים והחיים

תארו לכם שני מימדים מימד החיים ומימד המתים, במימד החיים האנשים לא יכולים לראות את המתים
אך במימד המתים הרוחות יכולות לראות את האנשים וזהו סיפורה של נערה צעירה בשם אריאה בראון

"לפני המון שנים איש בשם אסלדור פתח את שער המתים והחיים כך שיוכלו לחיות בהרמוניה משותפת אסלדור עצמו היה מת אך מכשף עוצמתי המתים לא יכלו לחיות חיי נצח כיוון שאף מכשף אפילו לא אסלדור הצליח לפתוח את השאר לכל כך הרבה זמן"
"אף מכשף?" שאלה אריאה את אימה שישבה על מיטתה
"אף מכשף אסלדור לא היה חזק עד כדי כך ,אך יום אחד אחיו טרויס אמר בכעס שלמתים מגיע לחיות כמו לחיים " אמרה אימה בפרצוף מרוגז
"אבל המתים והחיים יוכלו להיות יחד מה רע בזה?" שאלה אריאה הקטנה היא הייתה ממש צעירה באותם ימים בגיל 6 היא אהבה לשמוע את סיפורי אימה לפני השינה ולפעמים אפילו הרגישה שהם אמיתיים.
"טרויס רצה חיי נצח וכוחותיו לא היו פחות טובים משל אסלדור כמובן שאסלדור היה יותר טוב ולכן טרויס שאב את כוחיו בזמן חולשתו" אמרה אימה ואריאה עצמה התחילה לכעוס
"אבל הוא צריך להודות לו שבכלל החיים והמתים יכולים לחיות גם אם זה זמן קצר"ענתה אריאה בקולה הילדותי והמתוק
"היה מלכוד לכך שכולם החיו חיי נצח המלכוד היה להרוד את הרמיס אל החיים והמתים ולשחוט את החיים" אמרה אימה
"והוא עשה את זה?" שאלה אריאה במבט כועס
"כן הוא עשה את זה טרויס היה כל כך חזק שניצח הרמיס ועכשיו נשאר היה רק לשחוט את החיים" אמרה אימה וסגרה את הספר
"רגע זהו זה הכל אבל הוא הרע" אמרה אריאה במבט עצוב
"בסוף הסיפור טרויס התאהב באישה יפה אבל היא הייתה חייה והוא היה מת זה היה מנוגד לחוקים מכיוון שאותה אישה הייתה צריכה להישחט כמו כל החיים כדי שהמתים יחיו חיי נצח אך אותה אישה הייתה מספיק חכמה ופיתתה את טרויס" אמרה אימה במבט מחויך כשעיניה הכחולות היו עם ניצוץ שובב
"והחזירה את כולם לעולם המתים ואת החיים השאירה במימדם ונהפכה למלכתם" חייכה אימה
אריאה עצמה את עיניה במבט מרוצה ונרדמה במיטתה