המשרת פרק 2
"אתה אומר לי שפשוט הסתכלת לו בעיניים והוא התפקח?! סתם ככה פתאום?!" ברטה רכנה מעלי כשהבעת האמא הדואגת על פניה. "לא יכול להיות! הוא בטח החביא מזרק בשרוול. ביום שישי שעבר ראיתי אותו מתגנב לחדר האחות וגונב תמיסת פיקוח מהארון!" אמרה סופיה, העוזרת של ברטה והאויבת היחידה שאי פעם הייתה לי בבית היתומים. למען האמת אני אכן גנבתי תמיסת פיקוח, אבל הסיבה שבגללה גנבתי הייתה בגלל שאולצתי לעשות זאת על ידי מספר נערים אשר השתכרו וניצלו אותי בשביל להחביא ראיות. ברטה מהרהרת לעצמה ואז מתכופפת כך שפני מול פניה. "סופיה צאי מהחדר ותדאגי שאיש לא יעבור כאן." היא פקדה על סופיה וזאת יצאה בצייתנות כשהבעה חמוצה מרוחה על פניה. "קבאן, אתה יכול להביט בעיניים שלי לרגע?" נדתי בראשי בפראות. "קבאן זה ממש חשוב. הבט בעיני." קולה של ברטה נעשה כעת תקיף ומצווה. לא רציתי לעשות זאת מתוך פחד שאולי אפגע בברטה באופן כלשהו. אבל לא ממש הייתה לי ברירה. הבטתי אל תוך עיניה החומות של ברטה זמן שנראה כמו נצח כשלבסוף היא התיקה ממני את מבטה ואמרה לעצה בקול: "איך לא גילינו את זה קודם? אתה יודע מהו השם האמיתי שלך קבאן?" היא שאלה אותי. "לא" מלמלתי בשקט. "אל תשקר לי קבאן. מה הוא שמך האמיתי?" "זאפיר, גברתי" "אתה יודע מה הוא הפירוש של שמך בשפה העתיקה?" היא שאלה אותי. עניתי בשלילה. מאז, כל לילה במשך שנתיים אני וברטה הסתגרנו בחדר העבודה שלה והיא לימדה אותי סרינית עתיקה עד ששלטתי בשפה כאילו דברתי אותה מאז ומתמיד. באותו הזמן כבר הייתי נער בן שש עשרה, והיה אלי לעזוב את בית היתומים ולמצוא עבודה. ברטה אמרה לי שתמיד עלי להציג את עצמי כקבאן ולהתנהג כמו קבאן בשביל לשמור על בטחוני האישי. כשראיתי את המודעה אשר ביקשה נערים מגילאי שש-עשרה ומעלה לשרת בארמון הגרניט (ביתו של המלך ראסל בעל ההון) הבנתי כי זאת ההזדמנות האחרונה שלי להשיג עבודה ולכן נרשמתי מיד והתקבלתי. בלילה לפני עזיבתי קיבלתי מברטה זוג עדשות מגע כחולות אשר הסתירו את הסוד הגדול ביותר שלי: צבע העיניים שלי הוא לבן.
תגובות (1)
אהבתי.