המשלחת הנוער העולמית לשלום – ניסיון – הקדמה

"את מטורפת לגמרי" ציחקקה שירי
"המורה הזאת מטורפת עוד יותר , היא הולכת לשלם על מה שעשתה היום," מילמלה דורין
"אני לא בטוחה." לחשה שירי בפחד
"עכשיו את משתפנת לי ? זה לא שאנחנו באמת עושים משהו שירי! כולה פצצת סירחון. היא אפילו לא יודעת שאנחנו יודעות איפה היא גרה!" דורין הרצינה פנים פתאום.
"אבל אם את רוצה לסגת.." אמרה
"לעולם לא!" צחקה שירי "בואי נעשה את זה."
הן התגנבו במהירות לתוך החצר המוזנחת והתקרבו לדלת.
"עכשיו מה ?" שאלה דורין , שככל הנראה שכחה את הקטע הזה
"טוב אני לא יודעת לפרוץ לדלתות עם סיכה , רק עם מברג , ואני מניחה שאת לא מחביאה מברג בכיס שלך?" ודורין גיחכה
"טוב אז פשוט נצטרך לשבור כמה דברים…" בלי לחשוב פעמיים חטפה שירי את מכל הפצצה מידיה של דורין מבלי לאפשר לה להגיב וזרקה אותו דרך זגוגית החלון שעמד ליד הדלת.
"מה עשית?!" צעקה דורין , זאת הייתה הפעם הראשונה שדורין באמת נכנסה לפאניקה בגלל משהו שעשתה.
הן התחילו לברוח , יוצאות במהירות מהשכונה ורצות מבלי לחשוב. כשלרגע נשמע בום קטן מרחוב בן גוריון בו התגוררה מורתן.
"לא,לא,לא,לא!! מה עשינו?!" דורין לחשה ודמעות ירדו מעיניה.
שירי נראתה נורא. אמנם לא בכתה אבל הלם היכה את פנייה.
דורין בהתה בה בפרצוף הרוס ורצה לביתה.
"אבא!אבא!" בכתה דורין
"לא עכשיו דוריני. עכשיו קראו לי , כמה משוגעים פוצצו לגברת אשכנזי את הבית." אמר רובי , מכניס את אקדחו לתוך חגורת השוטר שלו.
"משוגעות.." לחשה דורין
"מה?" אביה הסיט את פניו לכיוונה.
"משוגעות אבא , משוגעות! אלה היו בנות…" הבכי חנק את גרונה
"זאת הייתי אני…" היא יבבה
"מה?!" מבטו חדר לתוכה
"אני לא ידעתי.. אני נשבעת! זאת רק הייתה מתיחה!!" בכתה
"זהו! הפעם עברת את הגבול דורין! נמאס עליי ההתנהגות הזאתי שלך!! אני בחיים לא הייתי עושה את זה כשהייתי קטן!" הוא נעצר פתאום ותהה.
"אבל אני לא בקיבוץ עם כמה ילדי שלום!" צעקה דורין
"כשאמך מתה , עוד הייתי יכול להבין את ההתנהגות הפזיזה הזאת שלך. הייתי בטוח שזה יעבור , אבל זה רק החמיר."
"זה אפילו לא קשור לאימא!" צעקה ודמעות מילאו לה את העיניים.
"את הולכת להשתקם. זהו. נמאס לי!" צעק אדון רובי ונזכר , היכן הוא היה לפני שמימנו לו להשתתף במשלחת של דורו. הוא היה קטסטרופה. בדיוק כמו ביתו.
"מה אתה מתכוון לעשות?" לחשה דורין , משלימה עם זה שהיא הולכת להעינש בכבדות הפעם.
"מה שעשו לי." אמר בחיוך קטן
"על מה אתה מדבר אבא?" שאלה בתהייה קלה
"אני רושם אותך למשלחת הנוער העולמית לשלום." אמר בכבדות ראש.
"אתה מה?" על פניה של דורין התפשטה הבעה של הלם