המקום שאנשים אבודים הולכים אליו/פרק 2

"בואי נלך לקנות מצרכים"
אמרתי לריילי
היא מיהרה לחדר להתלבש בשמלה האהובה עליה
שמלה שאמא שלי הכינה עבורה ליום ההולדת,
שמלה כחולה שרקום עליה ברווז צהוב מחייך.
ריילי אוהבת ברווזים יותר מהכל.
זה החזיר אותי לזמן שריילי הייתה בת חמש
והיינו יוצאים להאכיל את הברווזים עם אמא שלי.
"הלוואי ויכולתי להחזיר את הזמן"
לחשתי לעצמי.
ריילי רצה לסלון עם הסלסלה שלה ושמה את נעליי הספורט שלה ופתחה את הדלת ופשוט רצה החוצה בשמחה.
"העוף של אמא!! העוף של אמא!! אנחנו הולכים להכין את העוף של אמא!!"
היא שרה לה בקולי קולות
המתכון לא היה מסובך מידי וזה משהו שיכלנו לעשות.
הלכנו לסופר הקרוב כדי לקנות מצרכים לעוף.
לקחתי. קייל, כוסברה, עוף כמובן, נודלס ותבלינים שנרשמו שם.
בדרך לקופה ראיתי את נילי,
היא עמדה שם עם שני חבילות קמח.
והסתכלה על המבצעים לשתייה מתוקה שהייתה שם.
"אני הכי אוהב את הקפה שאפשר להכין במהירות ואת?"
היא נבהלה והסתכלה עליי
"מיץ תפוזים"
היא חייכה
"למה קנית עוף? מה אתה מתכוון להכין?"
"התכוונתי להכין לאחותי את העוף שאמא שלי הכי אהבה"
"איזה יופי!, אני יכולה לעזור?"
"בטח, אני אשמח לעזרה כי אני ממש לא מבין במטבח"
צחקקנו
שילמתי עבור המוצרים ושלושתנו חזרנו הביתה.
היא התקרבה עליי והחזיקה את היד שם.
"איזה מקום מפחיד.."
יכולתי להבין אותה, מאז שאמא שלי מתה אין מי שידאג לנקיון של השכונה.
פתחתי את הדלת ואז נזכרתי בבלאגן
"אממ.. שומעת. אני בסוף חושב שעדיף שאני אכין את זה לבד כי כבר נהיה מאוחר ואני לא רוצה שתחזרי לבד הביתה בשעה מאוחרת בשעה הזו.."
"לא איכפת לי באמת.. אני רוצה גם לטעום את העוף"
"באמת את לא חייבת אני לא רוצה שתחזרי מאוחר"
"אתה פשוט לא רוצה שאני אכנס?, שאני אוכל גם?"
"זה לא זה.. באמת"
"אז מה זה?!
מה הבעיה בבית שלך?"
היא חטפה לי את המפתח מהיד ופתחה את הבית
הבית היה כמו קודם, הפוך לגמרי ומריח רע.
אבא שלי יושן בצד עם בקבוק של ייגר ביד.
"את מבינה למה.."
היא עמדה שם בשקט בשוק
"בזמן שאני מכינה את העוף קח שקית זבל וסדר את הבית שלך, אחרי שנסיים לאוכל נמשיך לסדר עד שיבריק!"
היא חייכה והעיניים שלה נסגרו לגמרי
אבל איכשהו, הכחול בעיניים שלה המשיך לנצנץ, יכולתי לראות אותו.
העיניים שלה נתנו לי תקווה כל שהיא.
הנהנתי בכן והתחלתי בלפנות את כל הבקבוקים בעוד שהיא החלה להכין את העוף
"הניליה סאן, את יודעת איך להכין עוף?"
"בטח ריילי, זוג ההורים שלי הם אופים ויש ברשותם חנות לחם, היא נמצאת בקצה הרחוב אם איי פעם תרצי לבוא ולטעום לחם טעים"
אחרי שעה וחצי הבית היה נראה הרבה יותר טוב והאוכל היה מוכן
"קח הפסקה ובוא לאכול איתנו אח!, זה ממש טעים!"
התיישבנו כולנו בשולחן העגול
"בתאבון לכולם!"
התחלנו לאכול
זה היה הטעם של אמא שלי.
האוכל העלה בי דמעות. הוא הזכיר לי את הילדות שלי.
אכלתי אותו כל כך מהר.
"אמא!! ריילי עוד פעם לא מסכימה לתת לי לשחק במכונית צעצוע!"
"ריילי, מאקו תביאו לי את המכונית רגע."
היא שברה אותה לשניים
"אמא!! מה את עושה!!"
היא חיבקה את שנינו
"אני מבטיחה שמחר נלך לקנות לכם מכונית צעצוע חדשה עם שני שלטים כדי שתוכלו לשחק יחד!"
אמא שלי העדיפה את טובת האחר על עצמה
העדיפה את טובת כולם על עצמה
זה למה היא מתה
נשבעתי לעצמי שלא אמשיך בדרך הזאת.
"מאקו? הכל בסדר"
נבהלתי והתנערני מהזיכרון הזה.
"כן.. כן"
"מה אתה חושב? יצא לי טעים?"
"כן זה ממש טעים!"
"מה איתך ריילי"
היא עשתה קולות של כן כי היא הייתה באמצע הביס
"זה כל כך טעים!! הניליה בבקשה בואי כל יום ותכיני לי את העוף של אמא!"
פנינו את הכלים ונילי וריילי סידרו אותם.
המשכתי לסדר את הבית
פתאום שמעתי בום של נפילה
הסתובבתי והדבר הבא שראיתי היה את נילי שרויה על הרצפה.