המפצחת – פרק שני

החשוד התקרב במבט שואל אל אנה. שניהם יצאו החוצה ושתקו.
"תחיל אתה!" אנה לחשה בקולה העדין והרך.
"נכנסת לעניין לא שלך, את מודעת לזה." החשוד אמר. "ניסינו לשגע את המשטרה אבל הם עוד לא מצאו את העקבות שהשארנו להם…" הוא הוסיף. "אני נכנסתי במקום זה?" אנה שאלה כאילו היא תמימה. "כן, הסתבכת בגדול!" הוא ענה.
"אולי לא הסתבכתי?" אנה חשבה בקול ממלמלת לעצמה. בנתיים מאחורי גבה היא לוחצת על הודעת הצלה מחגית. "אתם מנסים לשגע את המשטרה בכדי שלא מצא אתכם?" אנה שאלה. "גברת צעירה אלו יותר מידי שאלות!" החשוד ענה מהורהר.
"למה עוד תרצו לשגע את המשטרה?" אנה ניסתה לחשוב ולמרוח את הזמן. החשוד נמצא לידה היא רק צריכה לקחת אותו לחדר חקירות עכשיו.
"תקשיבי לי!" החשוד קרא לפתע נראה על סף עצבים ומאבד סבלנות. "את מהווה לנו סכנה עם הידע הקטן שלך…" הוא לא המשיך לומר ואנה קטעה אותו. "אני חכמה מספיק לומר לך שאתה צודק אני מפריעה לתוכנית שלכם. אני גם באותו זמן יודעת שאתם הפושעים. אם לא למה אתם משגעים את המשטרה? אתם מנסים לא להיתפס?" אנה אמרה לאט וברור כל מילה ומילה מחכה שהחשוד יגיב.
"צודקת, אנחנו סוג של פושעים. הם שומרים על הכיסוי שלי ואני עושה הכל. אני גם רואה שאת כל כך מהווה סכנה שאם תזוזי ותנסי לברוח אני ישר מרים אותך ולוקח אותך…" החשוד לא הספיק לגמור שוב והפעם אנה הרימה מכשיר הקלטה, כשמאחוריה הגיעו שיירה של מכוניות של חגית וסוכנים שלה.
החשוד הופתע. אנה נראתה כל כך תמימה.
—–
כבר על היום הראשון שלה ואנה מצליחה משימה שלמה. חגית לוקחת את כל מי שנמצא בשניצליה לחקירה. החשוד נשבר מהר ובגל זה הוא תמיד הסתתר מאחורי אח שלו שיודע לשקר טוב.
"אנה!" חגית נכנסה אל המשרד כשאנה בדיוק מסיימת את הניירות האחרונות בתיק של החשוד. "אנה, את הצלחת לתפוס ולסגור את התיק של החשוד הזה בפחות מיממה אחת. איזה כישרון!" חגית אמרה עדיין נפעמת.
"תגמרי, יש לי עניין דחוף לשוחח עם כמה סוכנים ומחר על בוקר תגיעי למשרדי ישר!" חגית הוסיפה ויצאה מהמשרד משאירה את הנערה חותמת ומעדקת את הדפים האחרונים.
קייט המשיכה לשבת לפתור את המודל שלה. "כל הכבוד!" קייט אמרה לאנה מבלי להרים מבט. "אני מקווה שאת תגמרי מהר." אנה אמרה מאחלת באמת מכל ליבה. "תודה, אני לא חושבת שאצליח לישון הלילה. זה מתסכל אותי שזה לא עובד… חשבתי על מצלמת ריגול ממש קטנה. שמצלמת מכל הכיוונים, רק שאין לי דרך להקטין אותה מגודל של ביצה לגודל של גרגיר!" קייט הוציאה את התסכול שלה וחזרה לעבוד. "אני בטוחה שתצליחי!" אנה ניסתה לנחם ויצאה. בדרכה החוצה היא הניחה את הדפים אצל המזכירה ויצאה.
—–
אור הבוקר עוד נימנם לו אינו ממהר לעלות בגובה השמיים. מתחתיו ממהרת אנה. היא מסתובבת לה מתארגנת ויוצאת לפני שאף אחד יבחין בה. רוח הקרה של הבוקר ליטפה את פניה ומבלגנת את שיערה הזהיר.
רחובות העיר מתחילות להתעורר. אנשים ראשונים יוצאים החוצה נראים לחוצים ועייפים. רק אנה ערה עם שבע עיניים פקוחות. היא מחייכת בתמימות לעולם המנמנם.
אנה פנתה רחוב כשקלטה אדם יוצא והולך אחריה. היא לא נכנסה לפאניקה פשוט הסתובבה אליו בחיוך תמים.
"מה מביא אותך כל כך מוקדם בבוקר?" היא שאלה רואה אותו מגיב בפתאומיות.
"אה כלום… אה סתם, בוקר יפה בחוץ…" הוא עונה לא נראה מהורהר יותר נדהם.
"כן צודק, באמת רוח טובה." אנה חייכה בתמימות מתוקה מפנה את פניה לכיוון ההפוך אך עוקבת אחרי התנהגותו של האדם. כשעיניה קולטות את הקעקוע שלו. בדיוק אותו קעקוע היה לחשוד ולקבוצה שלו אתמול.
"לאן את הולכת בשעה כזו? בית ספר מתחיל בעוד שעה." האיש ניסה להוציא משהו מאנה. "צודק, אבל לא כולם הולכים לבית הספר. שמעת פעם על חינוך ביתי? או עבודה? או בכלל חופש?" אנה דיברה מנסה להניע שיחה לכיוון אחר. "מה איתך, עבודה?" היא שאלה לבסוף.
האיש מיהר לענות בשלילה. "יצאתי לטייל, יש לי שעתיים עד פגישה חשובה." הוא הוסיף והביט בשעונו.
"אולי תצטרף אליי?" אנה הציעה יודעת מה היא עושה וכמה בעייתי זה. בנתיים היא שלחה לחגית הודעה על ההתעכבות שלה.
"לאן?" האיש שאל חושד וקצת נדהם מהאומץ של הנערה התמימה.
"לקנות גלידה!" אנה קראה מצביעה על חנות הראשונה שנראתה לה קורצת. מבלי לחכות לתשובה היא נכנסה מזמינה גלידה ומשלמת על שניהם.
בשקט התיישבו והתחילו לזלול. "אין כמו גלידה, נכון?" אנה מילמלה תוך כדי אכילה. "אני מעדיף אוכל אמיתי." האיש טען. "כמו מה למשל? בשר?" אנה שאלה מעבירה עוד מבטים סוקרים לעבר הקעקוע. "כן, בשר. במיוחד שניצ-" האיש אמר ולפתע מצא את עצמו עוצר בפחד. "מה? כולם אוהבים שניצלים, זה לא בעיה." אנה אמרה עושה פרצוף תמים ורך. היא ידעה למה הוא מתכוון אבל בשום פנים ואופן לא התכוונה לגלות לו.
"אל תשחקי איתי משחקים! את סוכנת וחוקרת אני יודע!" האיש אמר. אנה המשיכה לאכול מבלי להגיב. "בטח כמו שאתה החשוד, מה מלחיץ בך? אתה אדם טהור!" אנה אמרה מנסה להראות הכי פשוטה וקטנה שיכולה.
"מה גורם לך לא לפחד ממני?" הוא שאל. אנשים התחילו לצאת מהחנות בפתעומיות, אנה והאיש העיפו את מבטיהם לראות מדוע.
בפתח החנות נעמדו שלושה אנשים עם מסכות על פניהם. האיש נלחץ אך אנה לא. היא נעמדה מולם והתחילה לשוחח ולשאול על הלבוש שלהם. שלושת האנשים לא זזו רק בנו באנה.
לפתע אנה קלטה קעקועים, זהו הלך עליה. היא נגד אחד היה בסדר. ארבעה כבר לא. "אוי, בית הספר מתחיל! תודה על הגלידה, ניפגש אחרי הלימודים!" אנה קראה ומיהרה לצאת.
לפני שהספיקה אחד האנשים במסכות סגר את הדלת וחסם את הדרך. "אתם מנסים לחטוף אותי? או לשדוד?" אנה שאלה במבט קצת מפוחד, כשבתוכה היא ידעה שהיא צריכה לשחק את עצמה.
"אנחנו יודעים מי את! אנחנו צריכים ממך משהו!" ארבעתם אמרו ביחד.