המפצחת – פרק שמיני

"תחפשו אחריה!"
"היא יכולה להיות בכל מקום!"
ההודעה של חגית הגיעה אל המפצחת קצת בהפתעה. שניהן ידעו שחייבים למצוא או את הנער ההוא או את הנערה.
המפצחת הרגישה אחראית לכל הבלאגן. היא לא הצליחה עד עכשיו למצוא מישהי צעירה ללא ניסיון. היא גם לא הצליחה לשמור על הנער שלא יברח. היא ממש כישלון!
"אל תדאגי יותר מידי." כולם ניסו להרגיע את המפצחת.
"זה אחריות שלנו למצוא אותה! לפני שיהיה מאוחר מידי…" המפצחת אמרה. "היא בטח באחת הרחובות, אין לה בית אחר לברוח אליו." היא הוסיפה.
"אולי סבא או סבתא? שנערוך חקירה על המשפחה הביולוגית שלה?" הציעה סוכנת אחת.
"כן! תבקשי את כל השמות ותשלחי ישר אלי, אני אמצא אותה!" המפצחת לחשה מרגישה איך יש מצב שמשהו פה עומד להשתנות ובגדול.
—- —-
קול מעבר לדלת ענה בעייפות. אנה חיכתה שהאורח יצא.
קולות צעדים של נעלי בית התהלכו מבעד לדלת הסגורה. האורח התארגן ומיהר אל הדלת. הוא פתח את הדלת לא מוכן להפתעה.
"אתה?" אנה קראה.
"את?" רוי הביט מופתע.
אתמול רוי שיחרר אותה מנסה לתפוס אותה, עכשיו היא מגיעה אליו. הנער, רוי, קלט שאנה לא חושדת בו. עכשיו רוי יכול להסגיר את אנה לחבורה של אביו, או יותר טוב להוציא ממנה פרטים סודיים על הסוכנות.

שני שניות לקח לאנה להתאושש מההפתעה.
"תודה שעזרת לי לברוח אתמול." אנה אמרה מחייכת חיוך עליז עוד יותר. יש לה הזדמנות לשאול אותו למה הוא שיחרר אותה. יש לה הזדמנות לשאול מי הוא. יש לה הזדמנות להוכיר לו תודה.
"בבקשה, איך את מכירה את דן?" רוי לא הספיק לקבל תשובה על שאלתו.
דן קרא להם למטבח. אנשים מילאו את המסעדה, הם היו חייבים למהר לעזור.
— — —–
כמה דפים בודדים הגיעו לידיה של המפצחת.
"אלו כל השמות של משפחתה של אנה מצד האבא. אין שום זכר לשם האמא." הסוכנת לחשה.
המפצחת ניגשה אל משרדה לנוח קצת. היא לא ישנה כל הלילה. הדאגות מילאו אותה לא השאירו מקום לרעב.
בדפים הראשונים נכתבו אילן שורשים של משפחתה של אנה. השם השני של אנה היה ברכה. לרגע המפצחת לא נשמה.
"אני מכירה את השם הזה…" היא מילמלה. זיכרונות צפו במוחה. ימים קשים, חלפו מאז שנים.
המפצחת קלטה מה הולך. הלב שלה לחש לה, אך המוח לא רצה לקבל את זה.

פעם כשהמפצחת הייתה רק סוכנת מאוד טובה, כשהיו ימים צעירים והרבה אנרגיה.
היא התכוונה להתחתן.
הכל היה מוכן, רק חגית ניסתה לבקש ולשכנע שלא כדאי.
באותו הזמן היא בדיוק הייתה בדרך לקבל את התואר המפצחת.
חגית הסבירה לה שאם היא תלך ותקים משפחה הם כולם יחיו חיי סכנה…
משם התגלגל לזה שהיא חיה עם בעלה במסתור, היא לא רצתה את זה אבל היא היחידה שיכלה להגיע לרמה של מפצחת.
באותם הימים היו המון פשע ברחובות, היא לא יכלה לסרב לעזור…

המפצחת עכשיו נזכרת בכל זה. רעד חולף בגופה. היא דיפדפה לעמוד האחרון.
עיניה נהיו גדולות.
אבא של אנה נפטר בדיוק שבוע לאחר המקרה…

שבוע לאחר הלידה של המפצחת. אף אחד לא ידע שהיא בהריון בכלל. אפילו לא חגית.
המפצחת החליטה את ההחלטה הכי קשה בחייה.
היא מחקה כל זכר שלה בקשר אל המשפחה שהקימה. היא רצתה שהתינוקת שלה תגדל כמו כל ילדה. שהתינוקת לא תצטרך להסתתר מרשעים, שלא תגדל עם חוויות טראומטיות. המפצחת רק ידעה את שמה של התינוקת, את שמה של הבת שלה.
היא לא רצתה להיות קרובה ולפגוע בה. היא פשוט עזבה מוחקת כל סימן שיש קשר בין אנה לבינה.

פניה של המפצחת התחילו לבכות, היא לא שלטה בעצמה. תעודת הזהות של אבא של אנה הבהירו לה שהוא האדם שהיא זוכרת. הוא נראה בדיוק כמו שהיא זוכרת.
שבוע לאחר מכן היא כבר לא ידעה שהוא נהרג, אף אחד לא ידע להודיע לה.
אף אחד לא יכל לדעת מי היא.
— —– —

צעדים מהירים גורמים לקולות עזים חלפו. מישהו הצליח לגלות את הבניין המסתורי של הסוכנות.
עד עכשיו חגית עבדה מאוד קשה להקים את בניין הסוכנות, אפילו יותר קשה להקים את הבניין המסתורי למגורים. האבטחה הייתה בדיוק מנותקת בכדי שיוכלו לחבר מערכת חזקה יותר.
"מישהו חיכה ליום שהאבטחה תהיה מנוקת…" סוכן אחד בשם אביאל אמר. הוא סוכן ותיק ומוסמך. "חייבים שהמפצחת תגיע!" הוא הוסיף.
כשקוראים למפצחת בדרך מתכוונים שהמצב לא בשליטה, שמשהו כנראה לא ברור וצריך לגלות.
"מה כל כך גרוע שצריך אותה?" שאלה חגית מביטה במסכים של כל הטכנולוגיה בבניין. בכל מסך הופיעו אותם מילים בצבע אדום בוהק. רעד חלף בגופה.
יותר מידי פריצות קרו לאחרונה, יותר מידי פושעים. עכשיו יותר מאי פעם קשה לחגית.
הסוכן אביאל מיהר למשרדה של המפצחת, הוא חשב שהיא בטח עסוקה בלפתור את הפריצה במחשב או להבין רמזים.
להפתעתו דלת המשרד של המפצחת הייתה נעולה. אביאל דפק וחיכה שהמפצחת תענה.
שום מענה מעבר לדלת.
"אנחנו חייבים אותה…" אביאל מילמל לעצמו מביט סביב. הוא החליט לגשת בעצמו ולנסות לאתר אחר הפורץ.
"הוא בטח אותו פורץ שפרץ למחשב של חגית." הוא חשב. אולי צדק אולי נפל למלכודת. לאביאל היה ניסיון רב אבל הוא היה חייב לקבל אישור לפני כל משימה. הפעם הוא עשה מה שעלה במוחו מבלי לקבל אישור.