המפצחת – פרק רביעי

"איך אפשר לגרום לנערה צעירה כזו לא לחזור הביתה?" חגית המשיכה לשאול את עצמה. מולה ניצבת הנערה, אנה, כל כך קטנה ותמימה. היא נכנסה למשהו שכל כך גדול עליה.
"אמרת לי להגיע…" אנה מילמלה מנסה לפתוח בשיחה עם הבוסית. כל היום קיבלה אנה מאנשים מסביבה רגעי שקט. כאילו כולם יודעים מה הולך לקרות חוץ ממנה.
"את צריכה להודיע לכל מי שאת מכירה שאת לא חוזרת, את לא יכולה לצאת מפה!" חגית אמרה מנסה להסתיר את הרגשות שלה, זהו עבודתה. המחוייבות שלה.
"בשמחה אני אשאר. אל תדאגי ממשפחתי, הם לא מצפים לשובי הביתה הערב. אני רק צריכה בגדים ומיטה." אנה אמרה בחיוך קצת שונה מהחיוך התמים שלה. הפעם היה זה חיוך זומם ומאושר.
"אין לי זמן לטפל בעניינים אישיים… בערב תלכי לנהג שלקח אותך הבוקר. הוא יקח אותך לבניין מוסתר לסוכנים, ששם המפצחת היא האחראית." חגית אמרה ופנתה אל הר של דפים המונחים על שולחנה.
"צריכה עזרה עם הדפים?" אנה ניסתה להציע, מבלי לחכות היא התחילה מעבירה דפים ממקום למקום מעדקת ומסדרת.
"כן, אולי עדיף לי לצאת להתאוורר…" חגית לחשה לעצמה יודעת שהבעיה היא אצלה. חגית כבר לא מספיקה לישון, אתמול היא ישנה צהריים בלבד. בכלל לא בלילה.
כן, פושעים אוהבים להתנהל בלילה. אין להם חופשות ככה שלסוכנות אין מנוחה.

בחוץ נעמדה לה חגית, נושמת ומביטה סביב.
"כן, באמת יפה בחוץ." נשמע קול. המפצחת התקרבה. "ארגנתי לקטנה חדר, היא תהיה תחת השגחה צמודה." היא הוסיפה לומר.
"זהו אני מעבירה אותה אלייך. אני מותשת וצריכה לישון הלילה…" חגית לחשה מביטה עדיין באופק.
"מתי הפעם האחרונה שישנת בלילה? לא לפנות בוקר!" המפצחת שאלה בדאגה רואה את הצד החלש של חגית. הצד שרק היא מכירה. "אני אהיה האחראית ליומיים הקרובים!" המפצחת הסתובבה בחזרה לבניין קובעת עובדה. חגית בצעדים קטנים מאחוריה.
הן נכנסו למשרדה של חגית מופתעות לגלות שלושה ערמות של דפים, מהריצפה עד לגובה שאנה מסוגלת להגיע.
"כאן דפים למזכירה, כאן טפסים למלא, כאן חומרים שכתבת שצריך להדפיס לפני מחר." אנה אמרה מחייכת בתמימות ומתחילה ללכת מחוץ למשרד.
"וואו לי זה לוקח שנים! אולי עדיף לי להשאיר אותך כאן מחר…" חגית הביטה בדפים. אנה לא טעתה היא הצליחה למיין לעדק ולמצוא חומרים חסרים.
—-
קולות במסדרון התחילו לעלות, צעדים של מלא אנשים. קבוצות קבוצות. חגית והמפצחת מיהרו לצאת נעמדות מופתעות בפתח הדלת של המשרד. ביניהן אנה.
קרוב למאות סוכנים מיהרו לכיוונם.
"היה פריצה למערכת!" אמרו כמה. "זה הגיע מהמחשב במשרד שלך, חגית."
המפצחת ישר הביטה באנה שלא מראה שום סימנים לדאגה. המפצחת קלטה שאנה הייתה היחידה במשרד.
"מה הפריצה עשה? שינו משהו?" חגית קראה מבוהלת. כמה סוכנים נכנסו איתה למשרד לבדוק את המחשב, עוד כמה נגשו למצלמות האבטחה.
המפצחת סימנה לאנה ללכת אחריה. הן נכנסו למשרד ריק והתיישבו.
"מי את?" אנה שאלה. "את מסתובבת עם חגית המון בטח יש לך תפקיד חשוב." היא הוסיפה סוקרת עם עיניה את המפצחת.
"אני המפצחת! אני הצלתי אותך מהפושעים…" המפצחת אמרה. שקט אנה קלטה מה קרה וגם קצת מה הולך.
"אז בואי נרד לעניין. את נשארת לבד במשרד של חגית, אחרי זה יש פריצה. לא לשכוח את חדשה כאן." המפצחת מתחילה לומר ומנסה להבין אבל אנה רק מביטה בעיניה של המפצחת וממשיכה לבהות.
"אנה?" המפצחת קראה. "הלו? אני יודעת שאת שומעת אותי…" היא הוסיפה.
אנה הזיזה את ראשה. "אני לא מאמינה, את המפצחת. המפצחת. וואו!" היא זזה באי נוחות ממלמלת. המפצחת מביטה בה במבט חצי כועס חצי לא מבין מה הולך.
"לפי הקבצים של חגית את ממש שותפה לכל הסוכנות הזו, את הגעת מכלום ולמדת הכל ועברת בהצטיינות…" אנה מילמלה.
"את נכנסת לקבצים של חגית!" המפצחת קראה. "זה מפעיל את האזהקה, את עשית את הפריצה…" היא הוסיפה לא יודעת מה הולך.
"בטח, סידרתי לחגית את הטפסים. חלק היו מאחורי גדרות של סיסמאות. האבטחה של המחשב שלה צריכה קצת הרבה מאוד חיזוק, ואת הסיסמא לא כותבים אותה מתחת לעכבר!" אנה לחשה. "הסיסמא השניה הייתה כתובה בטפסים כתזכורת למשהו, השלישי היה בדיוק הראשון עם אותיות הפוכות." היא הוסיפה מסבירה איפה ואיך קלטה את הסימנים והתזכורות שחגית השאירה.
"יש לך עין חדה. איך אני יכולה להאמין לך?" המפצחת שאלה.
"תבדקי אם צדקתי בכל הפרטים…" אנה אמרה ללא היסוס.
"איך לא חשבתי על זה… הרי אני המפצחת!" המפצחת חשבה לעצמה בקול. היא מיהרה למשרד של חגית עם אנה לידה.
—–
"איך זה יכול להיות? היא כל כך קטנה…" חגית לחשה לאחד הסוכנים. "אתה בטוח שהיא הייתה במצלמה במחשב? אתה בטוח שהפריצה באותה שעה?" היא הוסיפה לשאול מודאגת.
המפצחת נכנסה למשרד וישר שאלה את חגית להגיד אם היא השאירה סימנים ותזכורות לסיסמאות שלה. חגית ענתה תשובה חיובית. "הילדה פה עם עיניה החדות קלטה אותם…" המפצחת לחשה לחגית. "אני מצטערת." אנה לחשה ומיהרה לרוץ הרחק מהמשרד. הרחק מכל העיניים השופטות את התנהגותה התמימה.
"אל תתנו לה ללכת! עכשיו היא יודעת יותר מידי מידע מכל אחד פה!" חגית קראה. קולות רגליים מיהרו לחפש אחריה.
"את חייבת להחליף סיסמא!" המפצחת הודיעה לחגית. ללא היסוס הן ניגשו למחשב לראות שהכל במקום ובטוח.
— —
"היא הצליחה להתחמק! נעלו את כל הבניין! היא חייבת להיות פה, אבל לא מוצאים…" אמר סוכן מתנשף.
"היא לא אשמה, היא רק נכנסה עם סיסמא זה לא היה צריך להפעיל את האזהקה… כנראה היה מישהו אחר!" חגית לחשה. עיניה של המפצחת התחילו לטייל בחדר.
"אל תאבדו אותה, מסוכן לה בחוץ!"