המפצחת – פרק עשירי

"אני לא מוצאת את רוי בשום חדר." אנה קראה מתנשפת. "הוא לא הודיע שהוא יוצא…" היא הוסיפה.
דן נראה רגוע. הוא ניסה לחשוב בהגיון.
"חייב ללכת לחפש אותו! אולי הוא בצרות?" אנה קראה מתהלכת הלוך ושוב מול דן.
"רוי הוא ילד חזק, משפחתו לא אחת הרגילות… הוא מגיע ויוצא מתי שנוח לו." דן אמר אבל משהו הפעם היה נדמה לו אחרת. רוי אמר לו שהוא מתכוון להישאר הרבה יותר זמן. "אני אשאיר את הדלת האחורית פתוחה אם הוא יחליט לחזור…" דן הוסיף לומר לא בטוח בהחלטה שלו.
—– — –
"אין לי לאן ללכת…" רוי הביט סביב. הלילה הוא יצטרך למצוא מחסה לישון בו. מחר כבר ימצא פיתרון. לא פעם ראשונה שהוא ישן ברחוב או במקום נטוש.
רוי נכנס לשכונה שקטה וחשוכה, מאוחרי פח זבל וחניה מצא פינה. היו בפינה מלא קרשים. הוא הזיז אותם סביב ונכנס מתחת לישון.
"למה אני לא מסגיר את אנה? הכי קל, גם יגרום לכבוד לאבא שלי." רוי חשב לעצמו. הוא לא יכל לעשות דבר כזה, למרות שכל החיים שלו מתוכננים לחטוף אנשים ולגנוב. "למה אבא שלי לא יכל להיות אדם פשוט ורגיל? למה הוא מנהיג חבורה של פושעי הדרום?" רוי שאל שוב ושוב את עצמו כאילו התשובה היא בתוכו. משהו אמר לו שיש לו בחירה, אביו אמר לו כל חייו שהוא טועה.
"עכשיו בכלל הסתבכו העניינים עם הצפון. אמרתי לו לא לשתף פעולה עם פושעים מהצפון…" רוי לחש בקושי שמע את עצמו, רק הרגיש את שפתיו נעות. ידיו רצו להראות לאבא שלו, לתת לו כבוד. במיוחד אחרי המקרה ההוא…
— — —– –
החבורה של סוכנים שנשארה עם המפצחת לא נחו לרגע. את שני הבניינים של הסוכנות הם מכרו ופינו כל דבר שמסמן את הסוכנות. "לא להשאיר אפילו תביעת אצבע!" המפצחת קראה מנהלת את הכל.
את בית הכלא הם לא הספיקו להציל. כנראה מי שפרץ ידע מה הוא עושה. כל מי שנשאר לחקירות בסוכנות שוחרר, כולל התיקים הפליליים שלהם נעלמו כלא היו. מזל שלפני שבועיים הוציאו מעל עשרה למעצר של המשטרה.
לפנות בוקר הסוכנות כבר לא הייתה קיימת. מעכשיו הבניין הוא מוזאון לאומנות בשם- "אמנדר". אחת הסוכנות בשם אסתר שנשארה עם המפצחת קיבלה את הרעיון הזה.
המפצחת החליפה מראה וככה גם כל השאר. מעכשיו הם "עובדים" במוזאון.
"אסתר את אחראית לאומנות שיהיו מוצגים יפה!" המפצחת הודיעה, היא התהלכה בין הבניין הריק. רק זיכרונות נשארו הכל נראה אחרת.
"איך העניינים התחילו להסתבך?" המפצחת שאלה את עצמה. היא הביטה בשני הסוכנים האחרים, חגי וגפן. הם היו מותשים מהלילה ומפוחדים. רק אסתר הצליחה להחזיק את עצמה בידיים, למרות שהיא לא מומחית בכל התחומים.
"לכו לישון, אם נצטרך אתכם נקרא לכם…" המפצחת אמרה מנסה לא להישמע תוקפנית או חזקה כלפיהם, היא ידעה שגם היא בדיוק כמוהם רק עם סמכות.
– —– —
לפני כאחת עשרה, או בכלל זה היה שלוש עשרה? נגיד לפני כשניים עשרה שנה. רוי רק התחיל לגדול, משהו כמו בן שש או שמונה. רוי ידע כל חייו מה הייעוד שלו. הוא ידע מי הם משפחתו ומאז ומתמיד ידע מה הולך מתחת לפני השטח.
כן משפחתו הם מהמאפיה, או בסגנון.
פעם הם היו משפחה עשירה עד שהאח הגדול לקח לעצמו הכל וברח לצפון להתחיל חיים משלו. זה היה אח של סבא של רוי. יום לאחר שברח לצפון סגרו את הגבול בין הדרום לצפון ומי שנשאר היה תקוע ללא שום רכוש כלל. כשאבא של רוי נולד משפחתו כבר הסתבכה עם המאפיה וחובות גדולים.
אבא של רוי הביא כבוד למשפחתו מהרגע שהתחיל לצעוד. כתינוק היה גונב מאנשים ומעביר להוריו. הוא חונך לחיי רחוב וגדל בפחד אבל משם הוא רק למד איך להתקדם. הוא הפך את המשפחה והחזיר לה כבוד.
כל הילדות של רוי הוא שמע סיפורים מרתקים על מעשיו של אביו. רוי חונך לשנוא את משפחתו בצפון שברחה עם הכל. הוא חונך לשנוא את הדרום על הקשיים שגרמו להם ושלא עזרו למשפחתו במצוקתם.
כל זה ציפו ממנו להמשיך וכשרוי לא הצליח להוכיח את עצמו כתינוק גנב חיכו שיגדל… בסוף עם הזמן הבינו שהוא לא אביו.
את האכזבה הגדולה רוי הרגיש מאז ומתמיד, כולם הזכירו לו בכל רגע שהוא לא מספיק שהוא לא אבא שלו. מה שקרה לו באותו היום שינה הכל.
היום שבו רוי כן הצליח לגנוב.
—— — —-
עם השקיעה חזר רוי לביתו עם שקית קטנה ומלאה בשקלים. אביו התלהב מאוד שרוי הצליח, הוא כבר מזמן שכח את העובדה שיש לו בן.
אחרי שראה שבשקית היו כעשרים שקלים בלבד חזר לו האכזבה. "בגילך כבר הבאתי זהב טהור! כמויות!" הוא התעצבן וצעק. רוי משפיל מבטו ומוחק את החיוך. הוא עשה הכל בשביל להשיג את הכסף מבלי להיתפס.
"אם אתה רוצה להגיע ולזכות בכבודי ולהמשיך את המשפחה אתה תהיה חייב לזכות בזה!" אבא של רוי אמר מסובב את גבו את בנו. "אתה מעכשיו לא בני, אלא בדיוק כמו כל אחד אחר. אתה- כלום!" הוא קרא מבוייש.
אחרי לילות נדודים שרוי ישן ואכל מה שהוא הצליח להשיג לעצמו הוא פגש את דן. רוי קיבל עזרה מדן וכל יום חזר לביתו לתת להם קצת ממה שהוא "השיג".
לאחר כחודש שהתנהל ככה רוי ואימו החליטו לשתף פעולה. הם גנבו מלא רכוש שווה מחנות יהלומים ואמרו לאביו של רוי שזה היה רק רוי, לבדו.
מאז רוי קיבל את הכבוד. הוא היה כל כך שמח שהלך להודות לאימו, שם אביו שמע אותם מדברים.
אביו של רוי כעס איך שעבדו עליו ועל כולם. הוא החליט לתת לכולם להתייחס לרוי בכבוד אבל לא לתת לרוי באמת להיות שייך. אבא של רוי דאג בעצמו לגרום לרוי להרגיש לא שייך בכדי לחנך אותו מחדש.
גם כיום כשרוי גדל והתגלה כמאוד חכם עדיין אביו מנסה להרחיק אותו. לא משנה כמה זמן הוא הוכיח את עצמו. כמו עכשיו, רוי וחוכמתו אמרו משהו אחד ולא הקשיבו לו. במקום זה עשו בדיוק ההפך וקרה בדיוק מה שהוא אמר.