המפצחת – פרק חמישי

קירות, משרדים. העיקר לא להיתקע בדלת נעולה. אנה רצה בין המסדרונות הריקים. כולם מחפשים אחריה. בטח הם לא יתנו לה לגעת בכלום אחרי המקרה הזה. היא לא הבינה מאיפה הגיע האזהקה הרי היא הכניסה את הסיסמא הנכונה.
– —- —
"תמצאו אותה!" נשמעו הוראות ברורות.
כל הבניין במרוצה חוץ מחגית. היא עשתה החלפת סיסמאות, ומיהרה לצאת לישון. כמובן שרק אחרי שהיא הודיעה שהמפצחת אחראית.
"קייט, את שותפה שלה במשרד. היא בטח תגיע לשם. תחכי לה שם ואז תקראי לי." המפצחת אמרה שולחת את קייט לבצע מבלי מילה. כולם יודעים מי היא ומצייטים לה מבלי לשאול.
– — – –
"היי, לכאן!" אנה שמעה קול. היא רצתה לא ללכת אחריו אבל סיקרן אותה. היא ניגשה אל חדר. היו בו מיליוני כיסאות, כנראה חדר התכנסות של כל הסוכנים.
"שלום, את בטח אנה." אמר הקול, הוא גם היה נער. יותר מבוגר מאנה אבל עדיין נחשב נער.
"אתה לא תסגיר אותי, נכון?" אנה הביטה מנסה לא להיות מבוהלת. היא חייכה חיוך תמים כמו תמיד. "אני חייבת לברוח!" היא הוסיפה.
"אני יודע, דרך יציאה!" הנער לחש. הוא ניגש אל החלון, פשוט תלש את הרשת וקפץ החוצה.
הם היו בקומה הראשונה, זה לא בעיה. אנה מיהרה אחריו.
"תודה." אנה אמרה ונעלמה לנער. הוא נשאר להחזיר את הרשת לחלון.
——–
"בדקתם במצלמות האבטחה?" המפצחת שאלה. "היא נכנסה לחדר ההתכנסויות, משם אין מצלמה ולא מצאנו אותה שם…" הסוכנים ענו.
המפצחת עם כל הפושעים שהייתה צריכה לטפל בהם הייתה חייבת לטפל בנערה צעירה שובבה. היא הייתה צריכה לבדוק שהיא במקום בטוח.
"תאתרו את הפלאפון שלה." היא ציוותה ממהרת אל חדר ההתכנסויות רק בכדי לגלות מלא סוכנים מחפשים עקבות.
"היא לא הייתה כאן לבד." אמר סוכן. "יש טביעות ידיים של נער, אנחנו בודקים כרגע מישהו שמתאים לתביעות אצבעות שלו." הסבירה מישהי בחלוק מעבדה.
"יש עוד כמה בעיות לטפל בהם, במיוחד שחגית לא פה." פנתה אל המפצחת המזכירה. בידיה כמה מכתבים.
המפצחת פתחה את המכתבים. כל אחד מהם היה מכתבי תודה מהמשטרה לכל מיני סוכנים. היא מיהרה לתת כל מכתב לסוכן שהיה ראוי לו. במכתב האחרון היה מצויין טופס שיחרור של אחד הפושעים שכבר בן תשעים.
המפצחת הביטה בשם שהיה מצויין. היא הכירה היטב את הפושע, הוא אינו בן תשעים. הטופס מזוייף. "מי מנסה לשחרר אותו?" היא רצתה לברר אבל אנה היא המקרה עכשיו.
——
"מצאנו למי שייכים תביעות האצבעות!" קראו שני סוכנים מהמעבדה. רצים עם התוצאות מראים למפצחת ומדברים מהר בהתלהבות.
"רגע רגע… הוא רק נער!" המפצחת הופתעה.
"כן הם יצאו מהחלון!" הסביר אחד הסוכנים והצביע על החלון.
"אז היא בחוץ??? חייבים להשגיח עליה. היא בסכנה!" המפצחת קראה. מהר שלחו רחפנים בכל העיר, סוכנים יצאו לכבישים.
"אני לא יכולה לאבד אותה…" המפצחת התקרבה לקריסה. הנער אשר היה בבניין לא היה מוכר לה באופן אישית, למרות זאת שמו המשפחתי כן.
המפצחת חיפשה את שם המשפחה של הנער, יצא שאבא שלו נתפס אתמול. על ידי אנה!
——–
"אבא אני לא חושב שהתעלול הזה עם המשטרה יעבוד." לפני יומיים את המשפט הזה הוא אמר. כולם חשבו שהוא רק נער אבל הוא צדק.
הוא מצא מחשב והתחבר מרחוק אל המחשב של חגית, הוא זה שפרץ. בגללו היה אזהקה.
הוא חיכה עד שמישהו אחר ישתמש בכדי שלא יתפס.
הוא זה שהצליח להבריח את אנה והוא גם זה שעכשיו איבד את אנה.
"אני אוציא אותך אבא, אך רק אם תיתן לי להיות המוביל! המנהיג!" הנער אמר ומיהר לברוח מהשומרים בכלא. משאיר את אביו מאחורי הסורגים המום.
—–
"המפצחת אין זמן, חייבים להרפות בחיפושים. יש עוד בעיות בעיר…" אמרה המזכירה.
המפצחת הביטה לרגע בריצפה עושה סדר במוחה. "בטח בטח, היא פשוט על האחראיות שלנו…" היא לחשה בכאב. "תגידי לכולם לגמור ולחזור לשיגרת העבודות…" היא הוסיפה והסתובבה ישר אל הדלת.
המפצחת הייתה חייבת בעצמה לטפל בעניין.
היא נתנה לכל סוכן עבודה, לכל בעיה אמרה שיתקשרו אליה. זהו פשוט ככה ויצאה.
היא נסעה אל לב העיר והסתובבה בין האנשים חושבת. "אם הייתי נערה קטנה שובבה ותמימה, לאן הייתי הולכת? כאילו שזה אי פעם עובד…" המפצחת צחקה על עצמה במחשבותיה.
עם כל הבלאגן הזה עם אנה יש גם את המקרה שהייתה צריכה לפצח כבר שבועות. יש איזה פושע שמתחמק משאיר סימן אחד בכל פעם.
בפעם הראשונה פיסת בד שחורה, בפעם השניה תביעת נעל של חברה מפורסמת שכולם הולכים איתה. ככה מלא סימנים שלא מובילים לשום מקום.
"אני מתחילה להבין למה חגית לא ישנה… כל המדינה על הכתפיים שלנו, הם לא חשים בפשע בזכותינו." המפצחת חשבה.
עיניה קלטו נער. כן כן, הנער מהתמונה. זה שהבריח את אנה.
הנער הביט בין האנשים מבטו נקלט במבטה של המפצחת.
מהר הוא רץ והמפצחת בעקבותיו.
"אני צריכה מחסום, ושני מכוניות!" המפצחת ביקשה ושלחה את ההקלטה למזכירה. מהר מאוד תפסו את הנער, הרי הם המומחים. משם ישר לקחו אותו אל חדר החקירות.
—–
"יש לנו הוכחות שאתה זה שנכנס אל הבניין ללא רשות, והברחת את אנה!" המפצחת קראה. "אתה גם זיהיתה אותי, אתה לא סתם נער…" היא הוסיפה ממלמלת לעצמה.
"לפחות שבועיים בכלא על העברה הראשונה." אמר סוכן אחר שהיה מומחה יותר לחקירה. "כמובן אחרי החקירות…" הוא הוסיף.
"בפעם האחרונה, איפה אנה?" המפצחת שאלה.
"אינני יודע!" טען הנער כהרגלו.