המעבר פרק 1

פרק 1

היה נראה לי נורא מצחיק שדווקא יצא לי לבוא לניורק כיוון שהיא עיר המוצא שלי… אז ככה כנראה החלטתי לסגור מעגל, עם חזרה לנוירק לאחר 10 שנים, כנראה ככה פועל העולם… אבל אין מה לעשות זאת הייתה הטיסה הכי קרובה, פחדתי שאבא או אימא יבואו והצטמררתי מהמחשה.
לאחר שכבר לקחתי את המזוודות, יצאתי מהטרמינל ובכלל מהשדה תעופה התחלתי כבר לחשות לעומק מה אני אעשה פה, כילדה בת 16 בלי כלום. החלטת להתאכסן ליד המלון הכי קרוב לשדה, ליתר בטחון. אני החלטתי לקחת את עצמי בידיים, אז בזמן שהייתי בדרך לחדר ספרתי בראשי את הכסף שיש לי וכמה אצטרך לעבוד עד שאוכל לחיות כמו נערה נורמלית, אם יש כזה דבר אצלי נורמלי.
אז לאחר החישוב יצא שיש לי 700 דולר, לא הרבה ולא יספיק לי למספיק זמן. נכנסתי לחדר, הוא היה כולו לבן, קטן ( או כמו מה שהיה כתוב בעלון קומפקטי ) היה בו מיטה זוגית שלא הבנתי איך הכניסו אותה הרי היא כמעט ברוחב של החדר עצמו… היה מימין לדלת ארון לעומת זאת, משמאל לדלת עמד שולחן כתיבה חום עם כיסא באותו גוון ובזמן ששמתי את המזוודות על המיטה תהיתי מאיזה שנה הם כיוון שנראו עתיקים שיערתי מהמאה ה-19…
בזמן שניסיתי לסדר את המזוודות אם אימא הייתה רואה אותי הייתה אומרת שיותר התעצבנתי מאשר סידרתי אותם כיוון שזרקתי כל כך הרבה דברים מרוב עצבנות. ואז זה קרה בטעות באחת המכות שהחטפתי למזוודה היא נפלה ועפה התמונה שלנו… מימים כל כך יפים, אפשר לחשוב שזה היה לפני כל כך הרבה זמן למרות שעברו רק שנתיים אבל עברו כל כך הרבה דברים שזה הרגיש לי יובל.
שם, הייתה מונחת התמונה שלנו מהיום הולדת 14 שלי, זה היה אצל סבתא, לפני שהיא נפטרה ישבנו שלושתנו על הספה אני עם שמלת הסטרפלס מחובקת עם אימא לימיני ואבא לשמאלי… וכמו מפגרת התחלתי לדבר עם תמונות או יותר נכון לצעוק "אחר כך אתם תגידו לי שזה באשמתי! אבל זה בגללכם! אתם התחלתם את זה!"
ואז נזכרתי בכל מה שקרה…