המסע שלי – פרק 2

התעוררתי בבוקר וחשבתי לעצמי שזה היה הלילה הכי טוב שהיה לי. זה הרגיש כמו חלום, אבל אין לי דמיון כל כך מפותח לחלום על דבר כזה אז לא נותר לי אלא להאמין שזה באמת קרה. ישבנו בארוחת הבוקר ביחד ועדיין מתלהבות מהעובדה שאנחנו הישראליות היחידות במלון, ולכן אף אחד לא יכול להבין את השפה שלנו. שוב עשינו את הצחוקים שלנו ושוב קיבלנו מבטים עקומים אבל למי זה אכפת? העיקר שלנו כיף. ושהם לא מבינים שכרגע קיללנו אותם. "טוב יאלה מה אנחנו עושות היום?" שאלתי. "מתקשרות לנציג של השטיח המעופף כי הנציג שהבטיחו לנו מקשרי תעופה לא נמצא פה" גיל אמרה בטון כעוס. כל היום ניסינו לתפוס את הנציג של השטיח המעופף ולבסוף הצלחנו. קראו לו קובי והוא הבטיח להגיע אלינו בחמש. הזמן עבר, והוא לא הגיע. כבר התחלנו להילחץ ואז הוא הגיע בשש וחצי כי מסתבר שממש קשה למצוא את המלון שלנו. גם הוא עשה את אותה הטעות שלנו ונסע למלון בחרסוניסוס והסתבך להגיע למלון שלנו, שנמצא אי שם בהרי כרתים. איך לעזאזל נדפקנו עם מלון כל כך מרוחק?
כשלבסוף קובי הגיע, הוא הביא איתו עוד נציג בשם הראל ואנחנו רק שמחנו לראות עוד ישראלים. אחרי חצי שעה של חילופי דברים איתם סגרנו דילים למסיבות ופארק מים כשהיהלום שבכתר הוא מסיבת היאכטה שתתקיים יום לפני שנחזור הביתה. אין דרך טובה יותר להיפרד ממאליה מאשר מסיבת יאכטה.
כשהנציגים הלכו התחלנו להתארגן למסיבה בסטאר ביץ'. שוב ההתלהבות בשיאה, ההתלבטות הזאת של מה ללבוש, הצחוקים בינינו, והאושר שלא מאחר להגיע. "תחשבו רגע איזה מקרי זה שנפגשנו עם הנציגים של השטיח המעופף" גיל אמרה, נדהמת. "וואלה, בלעדיהם לא היינו סוגרות את כל הדילים למסיבות, כי לא ניראה לי שלנציגים של קשרי תעופה יש כוונה להגיע לכאן" ניצן הסכימה איתה. "טוב אז מזל שביקשנו מספר טלפון של נציג מהחתיך ההוא אתמול" אמרתי. "כן אחרת לא היינו הולכות למסיבה עכשיו" סיכמה גיל.
יצאנו מהמלון והלכנו ברגל לכיוון הסטאר ביץ' כי אמרו לנו שזה לא רחוק אבל כמובן שזה יהיה רחוק יותר ממה ששיערנו. הלכנו במשך עשרים דקות, עד ששני בחורים שנוסעים על טרקטורונים עצרו לידנו. "אתן יודעות איפה זה הסטאר ביץ'?" זה עם השיער השחור שאל. "כן בטח גם אנחנו הולכות לשם.זה לא אמור להיות רחוק מפה" ניצן אמרה. עלה לי רעיון קצת משוגע לראש והחלטתי לזרום איתו. "אנחנו נגיד לכם איפה זה, אבל בתנאי שאתם נותנים לנו טרמפ על הטרקטורונים" אמרתי. "רגע אבל אין משטרה פה? זה אסור שלוש נוסעים על טרקטורון אחד" אמר הבחור עם השיער השחור. "אל תדאג המשטרה פה רק ליופי" אמרתי. "אז סבבה, סתיו אתה תיקח את שתיהן, ואני אקח אותה" הבלונדיני אמר. עשינו היכרות קצרה הצגנו את עצמנו, והם הציגו את עצמם. הבחור עם השיער השחור היה סתיו והבחור הבלונדיני היה אמיר. כשנסענו איתם בטרקטורונים הרגשנו כאילו יצאנו מסרט. הרוח בשיער, ים כחול, שקיעה מרהיבה. פשוט תמונה מדהימה של רגע מושלם. כשהגענו לסטאר ביץ' הודינו להם ונכנסנו פנימה. אני כמובן שתיתי, כי הבטחתי לעצמי להתנסות בכל משקה אלכוהולי אם יוצא לי. "טוב אני הולכת לשירותים רוצה לבוא איתי?" גיל שאלה אותי. "לא לכי עם ניצן. אני בינתיים אסיים לשתות פה" עניתי. הן הלכו לשירותים בזמן שאני ישבתי שם על כיסא גבוה של בר. התחלתי לשתות את הקוקטייל שהזמנתי והוא היה די טעים, בינתיים ניסיתי גם לספוח את האווירה. לא רציתי לשכוח כלום מהחופשה הזאת. שמתי לב לאנשים שהיו שם וכבר התחלתי לזהות כמה מהישראלים שגם נסעו איתנו. פתאום אני קולטת את שני הבחורים שישבו מאחורינו בטיסה. אני ממש מקווה שהם לא זוכרים את השטויות שעשינו במטוס… התחלתי לשקוע במחשבות עד שגיל נגעה לי בכתף וקטעה לי את קו המחשבה. "יאלה תסיימי ונלך לרקוד?" היא שאלה. הנהנתי בהסכמה. קמנו לרקוד והתלהבנו מהשירים ומהאורות, רקדנו עם ישראלים, עם בריטים, עם כל כך הרבה אנשים שכבר לא עקבתי. הרבה אנשים רקדו איתנו אבל אני רק רקדתי עם המוזיקה, לפי הקצב שהיא הכתיבה. לא הסתכלתי יותר מדי מסביב. התעסקתי בליהנות. פתאום ניצן קלטה את שני הבחורים מהטיסה רוקדים איתנו. היא לחשה לי באוזן "אלה ההם מהמטוס, בואי נקווה שהם לא זוכרים את השטויות שעשינו". "עם המזל שלנו, הם בטוח זוכרים" אמרתי לה.
רקדנו ביחד עד שגיל החליטה ללכת לשבת בספות שהיו שם. "לאן?" שאל אחד הבחורים תוך כדי שהוא מחזיק לי את היד, ועוצר אותי מללכת. "פשוט בואו" עניתי בחיוך רחב.
ישבנו בכורסאות הרכות מנסים להחזיר לעצמנו את הנשימה. התחלנו להכיר אחד את השני והחיבור היה מיידי. "אני יובל" אמר הבחור ששאל אותי לאן אנחנו הולכות. "נמרוד" אמר הבחור השני. יובל היה הגבוה מביניהם. היה לו שיער חום ועיניים חומות, לכאורה חסרות כל ייחוד אבל משהו בהן משך אותי. לנימרוד היה שיער שחור ועיניים כחולות. "איפה המלון שלכן?" נמרוד שאל. "האמת לא רחוק, מרחק הליכה מפה" גיל ענתה, קצת שוכחת לציין שהגענו לפה בטרקטורונים. "תרצו שנלווה אותכן?" הוא שאל. גיל הסתכלה עליי מיד סימנתי לה 'לא' ענק עם העיניים. "בטח אנחנו נורא נשמח" היא ענתה בחיוך. יופי גיל.
הם ליוו אותנו למלון שלנו וכל הדרך דיברנו. מסתבר שהם מהרצליה, והם מתגייסים למודיעין בעוד שבוע בדיוק. במשך כל ההליכה יצא שאני ויובל היינו מקדימה ודיברנו בינינו, וגיל ניצן ונמרוד היו מאחורה יותר, בשיחה משלהם. ביני ובין יובל היה קליק, אבל בכל זאת ניסיתי להשתלב עם גיל נמרוד וניצן בשיחה כי הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה להיות בקשר עם מישהו מהרצליה. החלטתי שהדרך הכי טובה להשתלב איתם בשיחה היא לספר את מה שקרה לנו עם המונית בלילה הקודם. זה דווקא סיפור מצחיק אם חושבים על זה לעומק. ההליכה עברה לי דווקא די מהר, אולי זה בגלל שאני ויובל לא הפסקנו לדבר, גם אחרי הניסיון הכושל שלי לא לדבר רק איתו. הגענו למלון שלנו אחרי ארבעים דקות של הליכה, ושוב קיבלנו את אותם מבטים עקומים מאורחי המלון. כבר התחלתי להתגעגע למבטים האלה. הם ישבו במרפסת של החדר שלנו ביחד עם ניצן ואני וגיל נכנסנו פנימה כדי להכין להם משהו לאכול ולשתות. "יובל נראה ממש בקטע שלך" זרקה לי כבדרך אגב. "כן אבל אני לא אצא עם בחור מהרצליה, זה רחוק מאוד מחיפה" אמרתי תוך כדי שאני מוציאה מים מהמקרר. "גם נמרוד נראה מאוד מעוניין בך" החזרתי לה. "אני לא אצא עם בחור מהרצליה, זה רחוק מאוד מחיפה" חיקתה אותי. הוצאתי לה לשון כי לא הייתה לי תגובה יותר טובה. "תגידי את יודעת איפה יש צלחות פה? יש לנו רק M&M לתת להם לאכול ואפילו צלחת לשים בה את זה אין לנו". "כן הנה יש פה" הוציאה לי צלחת מאחד הארונות.
הוצאנו להם את הM&M והמים וישבנו איתם. איך שהוא יצא שהם ישבו איתנו למעלה משעתיים סתם כי היה לנו כיף ביחד. כשכבר נהיה שתיים וחצי בלילה הם הזמינו מונית. "אתם הולכים מחר לפארק מים?" ניצן שאלה לפני שהם נכנסו למונית. "כן בטח אתן גם?" יובל שאל. "כן, איזה מצחיק יהיה אם ניראה אותכם שם" גיל אמרה. "יהיה מצחיק אם לא" נמרוד אמר בקריצה.