הממלכות- התחרויות | פרק 18

"חם לי ואני צמאה" התלוננה לוסי. הם הלכו במדבר וכמעט נגמרו להם המים. "לוסי, שקט אני מנסה לנווט" הטיחה בה ברוגז, לוסי לא הפסיקה להתלונן מאז שהגיעו למדבר. "את איבדת את הדרך?!" שאלה לוסי כלא מאמינה, היא התחילה להתעצבן. למה היא לא יכולה לקחת אותנו לממלכה העשירית מהר יותר וזהו?! חשבה בכעס. לאונורה הביטה בה והחלה לכעוס "את חושבת שזה קל לנווט באמצע שום מקום?! אז בבקשה תנווטי את!" ראשיהן נצמדו והן הביטו אחת על השנייה בכעס. "אני רואה את הממלכה העשירית!" קרא אדוארד ושבר את הכעס. הוא מיהר לרדת מהגבעה עליה עמד והצביע לעבר מקום לא ברור מעבר לאופק."זה עוד רחוק?" שאלה לוסי בהתרגשות וקיוותה שיענה בשלילה. "לא מאוד" אמר והחל לצעוד כשלוסי ולאונורה צועדות מאחוריו שומרות מרחק ושולחות מבטי כעס. לאחר כמה דקות של צעידה, לוסי ראתה אותה, הממלכה העשירית במלוא הדרה. היא הייתה מלאה בשדות ירוקים, כרמים, פרות, וסוסים. עיר הבירה הייתה רועשת, עגלות סוסים עברו ברחובות ובסמטאות הצרים והצפופים וכולם פנו לכיוון אחד. זה היה המראה היפה והמיוחד ביותר שלוסי ראתה בחייה, באמצע העיר עבר נהר גדול ורחב, נהר של חלב. אך אף אחד לא נעצר לידו, כולם המשיכו ללכת לאורכו לעבר כד חלב ענקי. "סוף סוף הגעתם" לאונורה, אדוארד ולוסי הסתובבו בהפתעה. מולם ניצב גבר הגיל העמידה לבוש מכנסיים וחולצה קצרים, הוא היה מזוקן ומצחו העלה עגלי זיעה. "קחו" אמר ודחף לידיהם כדי חלב קטנים. הם הביטו בו במבט שואל "מה, עוד לא פתרתם את החידה?" שאל "אתם צריכים למלא את כד החלב הזה" אמר והחווה בידו לעבר הכד הענק "לפני שיישפך" וכאשר ראה שהם לא מבינים הוסיף "הכד נשפך שלוש פעמים ביום, פעם בכל ארוחה. אם הוא יישפך לפני שתגמרו למלא אותו, תצטרכו להתחיל מההתחלה." הוא פנה ללכת ועד מהרה נבלע הין ההמון שצעד לעבר הכד, שנראה פתאום ללוסי מאיים יותר.
***
הוא לבש סרבל מעל לחולצתו הקצרה, על ראשו חבש כובע רחב שוליים שהסתיר את פניו. הוא הביט לעבר הכד הגדול וראה אותם. לוסי ולאונורה לבשו סרבלים כמו שלו ואילו אדוארד לבש מכנסיים וחולצה קצרים. הם אחזו בידיהם כדי חלב קטנים והחלו ממלאים את הכד הגדול. משימה מטופשת, נחר בבוז. הוא התקרב אליהם, אך הם לא שמו לב אליו, הוא היה כבלתי נראה. "מה זה שם?" שאלה לוסי והפנתה את מבטה אל עבר עגלה מלאת כרובים. "אני בטוחה שראיתי משהו זז" לאונורה ואדוארד הביטו לכיוון שעליו הצביעה לוסי. "אני לא רואה כלום" אמר אדוארד "כנראה רק דמיינת" אך לוסי ידעה שהיא לא דמיינה. כבר זמן מה שהיא מרגישה שמשהו לא בסדר ומישהו עוקב אחריהם. והיא הייתה בטוחה שמה שראתה לפני שניות ספורות, קשור לכך. היא הסבה את מבטה אל הכד הענק והמשיכה למלא אותו. הוא התנשף קלות, הוא היה שעון על עגלת כרובים. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו ראה אותו. הוא קיווה שלוסי תחשוב שדמיינה למרות שבתוך תוכו ידע, היא גילתה אותו. וכל זה רק בגלל שהרשה לעצמו להביט בלאונורה שנייה אחת נוספת. הוא יצא ממקום מחבואו, איש לא השגיח בו. הוא צעד צעדים ספורים ואז פנה לאחת הסמטאות הצרות ונעלם.
***
לוסי, אדוארד ולאונורה עבדו משעות הבוקר המוקדמות ועד עכשיו, חצות היום. השמש קפחה על ראשיהם בזמן ששפכו כדי חלב לתוך דלי החלב הענקי. הדלי היה כמעט מלא ונשארו להם חמש דקות בדיוק כדי לגמור למלא אותו. לוסי שפכה את הדלי האחרון אך יחד עם החלב ירד אל הדלי צמיד שהיא ענדה. צעקה נפלטה מפיה, אם החלב לא יהיה איכותי ונקי יפסלו אותם וכל העבודה הרבה שהשקיעו תהיה לשווא. אדוארד ולאונורה ששמעו את צעקתה מיהרו לעברה ולא ראו דבר.
״ה…הצמיד… הוא…הוא נפל לחלב…״, מלמלה לוסי.
אדוארד ולאונורה הבינו במהירות מה יקרה אם לא יוציאו את הצמיד אז אדוארד התכופף בניסיון להוציא את הצמיד. הוא הכניס את ידו לחלב בכדי למצוא את הצמיד, אך כשלא מצא החל להכניס את היד שלו עמוק יותר ויותר כשלפתע נשמע ׳ספלאש׳ חזק ולוסי ולאונורה נרטבו מטיפות החלב שניתזו עליהן בזמן שאדוארד נפל לתוך הדלי הענק. לאונורה ולוסי הביטו אחת על השנייה ופרצו בצחוק. ראשו של אדוארד בצבץ למספר שניות מעל לחלב ואז שב ונעלם מתחתיו ולוסי ולאונורה פרצו שוב בצחוק. כשלפתע הרגישה כל אחת מהן יד חסונה יוצאת מהחלב, תופסת ברגלה ומושכת אותה פנימה. שני ׳ספלאשים׳ נשמעו הפעם ולוסי ולאונורה המופתעות עלו מעל פני החלב וראו את אדוארד צוחק. כמו על פי סימן החלו שתיהן להשפריץ עליו והוא עליהן והם פתחו במלחמת חלב. הם צחקו ונהנו כשלפתע נשמע ׳גלינג גלינג גלינג׳. הם הסתכלו אחד על השני במבט האומר ׳או או׳ ושנייה לאחר מכן תוכן הדלי, עם השלושה, נשפך אל תעלות החלב.