הממלכות- התחרויות | פרק 14

אדוארד לאונורה ולוסי ישבו בחדרה של לאונורה. ״נו, כבר החלטת אילו שני אנשים יבואו איתך?״ שאלה לאונורה ובקולה היה שמץ של ציפייה. אדוארד הביט בה בחיוך, לוסי לא ידעה מה לעשות, היא רצתה לבחור באדוארד אבל לא רצתה לבחור בלאונורה אף שידעה שיש לה מן חובה קטנה לבחור בה. ״אני בוחרת בשניכם״ אמרה לוסי בחיוך מאולץ ושניהם החזירו לה חיוכים אמיתיים. ״תודה לוסי״ אמר אדוארד וגרם ללוסי לחייך חיוך אמיתי. ״אז ככה״ אמרה לאונורה והתחילה להסביר ללוסי ולאדוארד איך יוכלו להקל על עצמם את המסע. הנה זה מתחיל, חשבה לוסי, היא מתחילה להשתלט. היא הביטה באדוארד והוא החזיר לה מבט שהוכיח שגם הוא משועמם. ״…ומי שתמצא את האבן ראשונה תנצח״ סיימה לאונורה. אדוארד קם ואחז בידה של לוסי. ״את באה לסיבוב בחוץ?״ שאל אותה, היא הביטה בלאונורה אך זו לא השיבה לה מבט, היא הנהנה כלפי אדוארד ושניהם יצאו מן החדר מצחקקים, מותירים את לאונורה בחדרה. ״לא היינו צריכים להשאיר את לאונורה לבד״ מלמלה לוסי בשקט ״אני יודע, אבל רציתי להגיד לך משהו.״ הם התישבו על ספסל האבן. ״רציתי להגיד לך שאני צריך לחזור עכשיו לממלכה השניה, קיבלתי מכתב ממורי והוא ציווה עלי לשוב תכף ומיד. מה שאני מנסה לומר זה שלא בטוח שאחזור בזמן למירוץ ו…״ הוא הביט בלוסי בעצב ״אני עוזב מיד״ אמר וקם, הוא עלה על סוסו שעמד בקרבת מקום והתרחק עד שנעלם מהעין. לוסי נשארה על הספסל ולא ידעה מה לעשות, במי תבחר עכשיו?. ״הוא סיפר לך את הבשורה המרה?״ שמעה קול מלגלג. היא הסתובבה וראתה את סטפן נשען על העץ ״ידעת על זה?״ שאלה נדהמת ״בטח, אדוארד סיפר לכולם שהוא לא צריך עכשיו להשתתף במירוץ״, צחק, אילו רק ידעה שהוא שלח את המכתב. לוסי לא האמינה למשמע אוזניה, מה הוא מנסה לעשות? ״נו, מה את אומרת, תבחרי בי להתלוות אליך למירוץ?״ לוסי הבינה, ״ז..זה נכון?!״ סטפן חייך, התוכנית שלו פועלת יותר טוב ממה שציפה, אם אדוארד יחשוב שלוסי לא רוצה אותו יותר הביטחון העצמי שלו ירד והאבן שלו תחלש. ״כן זה נכון, למה שאני ישקר לך לוסי?! אבל תחשבי על זה, אדוארד היקר שלך מצא את התירוץ שלו לברוח אבל אני, אני רק רוצה להשתתף במירוץ, זו הזדמנות של פעם בחיים ואין לך מי לקחת איתך חוץ ממני, תחשבי על זה טוב, אני כאן. אני לא אברח לך…״ אמר סטפן. ״טוב בסדר, אתה ולאונורה תתלוו אלי במירוץ״ אמרה לוסי ונאנחה ״אבל אם אדוארד יחזור בזמן למירוץ הוא יתלווה אלי ולא אתה.״ סטפן קרץ לה והתרחק בחיוך כל מה שנשאר היה לדאוג שאדוארד לא יחזור בזמן.
***
לאונורה הכינה את התיק למסע. היא ידעה שלוסי לא בחרה בה מרצון, אפילו החיוך שלה היה מאולץ. היא הפסיקה לארוז והביטה בחלל החדר, האם היא, לאונורה, רוצה בכלל לצאת למסע הזה, עם אנשים שבכלל לא אוהבים אותה? מתי הייתה הפעם האחרונה שלוסי הייתה נחמדה אליה? כמובן כשהזדקקה לעזרתה של לאונורה והתנהגה אליה בנימוס, אך זו לא הייתה לוסי של פעם. לוסי שהייתה חברתה. לאונורה התיישבה על מיטתה והחלה לבכות. למה היא זו שצריכה להיות במצב הזה?! בגלל שהייתה נחמדה לאנשים?! בגלל שהיא עזרה ללוסי עכשיו לוסי ואדוארד צריכים להתרחק ממנה?! לא! היא לא תיתן לזה לקרות! פעם אחת היא לא תתגמש! היא לא תעשה הכל בשביל אחרים אם זה פוגע בה! היא יצאה מחדרה והלכה במהירות אל חדרה של לוסי. היא נכנסה לחדר ומצאה את לוסי יושבת ואורזת. ״מה רצית?״, שאלה לוסי מבלי להרים אליה את המבט.
ברגע זה לא היה דבר שלאונורה שנאה יותר מאשר את לוסי. ״ לוסי אם את חושבת שההתנהגות שלך אליי היא בסדר והכל אז את טועה ובגדול! מה את חושבת לעצמך שאת יכולה לעשות הכל לאנשים?! אז רק לידיעתך את עדיין לא מלכה אז כדאי מאוד שתרגיעי!״
לוסי עדיין לא הרימה את מבטה אל לאונורה, ״ לאונורה למה את לוקחת הכל כל כך קשה?! בואי ותעזרי לי לארוז, או שעדיין לא ארזת בעצמך?! את רוצה שאני יעזור לך?! אל תשכחי שמחר המירוץ!" חייכה לוסי.
זהו זה, הפעם היא הגזימה. ״אל תדאגי לוסי, לא שכחתי. אבל אני לא חושבת שצריך להתארגן למשהו שלא הולכים אליו!״
״לא הולכים אליו?״, שאלה לוסי בהפתעה.
״כן לוסי, לא הולכים!״, לאונורה כמעט צעקה.
״אני לא מבינה, אני כן הולכת לזה אז מי לא הולכים?!״, שאלה לוסי בתימהון.
״ אני לא הולכת לוסי! לעזאזל,למה הכל חייב להיות קשור בך!, צעקה לאונורה והתכוונה לצאת מהחדר כשראתה דמעות בעיניה של לוסי.״לוסי אל תבכי…לא התכוונתי לפגוע בך…״, התרכך קולה של לאונורה.
״איך אני לא אבכה?! את יודעת שבלעדייך אני כלום! אין לי ביטחון כשאת לא שם, לצידי…״ לא הצליחה לוסי לעצור את הבכי.
״לוסי…״, לאונורה לא הצליחה לעצור את הבכי בעצמה, ״את באמת לא מבינה?! את יודעת כמה ניסיתי להתקרב אלייך? ניסיתי לעזור לך? ומה בסוף מגיע לי?! שאת לוקחת לי את כל הדברים החשובים לי?! אז מצטערת, אבל אני לא יכולה ככה, זו פשוט לא חברות אמיתית, ומה שאני עשיתי בשבילך זה כן חברות אמיתית, אז למה אני זאת שצריכה לסבול בגלל זה?!״
״אני מצטערת לאונורה, באמת שאני מצטערת, אבל שאת שם איתי אני פשוט לא שולטת בעצמי! אני פשוט חייבת להראות לך שאני טובה, יותר טובה ממך. שתראי שמה שעשית בשבילי לא היה סתם…לאונורה אף פעם לא הייתה לי משפחה שהאמינה בי… את הייתה חברה שלי, אבל גם יותר, את היית המשפחה שאף פעם לא הייתה לי… המשפחה שעזרה לי להתקדם, לעמוד על שלי… וכדאי להראות לך שאני שווה את כל מה שעשית בשבילי ניסיתי להראות לך ולעצמי שאני יכולה להתעלות על הדמות הכי חשובה בסביבתי…״
״…שזאת הייתה אני. לוסי את לא צריכה להראות לי שאת טובה, אני ויודעת שאת טובה! תפסיקי לנסות לעשות דברים כדי להפוך למה שאת עכשיו!״, לאונורה מחתה את דמעותיה והתקדמה לעבר לוסי. זו הסתכלה עליה בעיניים דומעות והופתע מחיבוקה המנחם של לאונורה. לוסי לא שלטה בדמעות, למה היא חייבת להרוס תמיד את מה הקשר שלה עם אנשים?!, בכיה של לוסי התגבר והיא התיפחה בקול.
״ ששש….די לוסי, די…עכשיו הכל בסדר ששש…״, ליטפה לאונורה את שערה לוסי בתנועה אימהית.
לוסי הרימה את ראשה והסתכלה בפניה המושלמים של לאונורה, ״את..את תבואי למסע? בבקשה לאונורה אני לא יוכל לעשות את זה בלעדייך!״
״כן, לוסי אני יבוא אבל ששש… בואי נירגע…״, הרגיעה לאונורה את לוסי, ״ את רוצה לבוא לישון בחדר שלי?״
לוסי הנהנה בראשה ובכיה רק גבר,״לאונורה…אני מצטערת…כל כך מצטערת…״
לאונורה לא יכלה לשלוט בעצמה ופרצה שוב בבכי.
וכך הן עמדו להן, שתי חברות חבוקות ובוכיות.
***
״את אוהבת אותו נכון?!״, שאלה לוסי את לאונורה.
״את מי?״, העמידה לאונורה פני תמימה.
״טוב האמת שזה באמת לא כל כך ברור…את אדוארד או את סטפן?״ הסבירה לוסי אך כל מה שקיבלה בתשובה הייתה כרית נוצות בפרצוף, ואת צחוקה של לאונורה.
״ נו… אני מנסה לנהל איתך שיחת בנות רצינית!״, אמרה לוסי בקול מתחנחן. הן ישבו על הדרגש המפואר, בחדרה של לאונורה.
לאונורה הביטה דרך החלון על הירח והכוכבים במבט מהורהר והחזירה את מבטה אל לוסי. ״טוב״, אמרה בקול רציני, ״ אם אנחנו רוצות לנהל שיחת בנות רצינית כדאי שנתחיל במשא ומתן רשמי. מה אני יקבל תמורת נתינת האינפורמציה הזאת?״
לקח ללוסי מספר שניות כדי להבין שלאונורה צוחקת ואז חטפה זו בפרצוף.״ אה אה את חושבת שתצליחי להתחמק! אבל אם תמשיכי להתחצף ככה זה מה שתקבלי!״
ושתיהן צחקו ביחד. אילו רגעים היו יכולים להמשך לנצח…
לוסי בחנה את לאונורה,שמלת הכתפיות ממשי בצבע שמנת שלבשה התנופפה ברוח וכך גם שערה. תווי פניה היו כל כך עדינים וחלקים ושערה שנראה מושלם בכל מצב ועיניה…עיניים שלא יהיו לאף אחד אחריה.היא נאנחה ונתקלה במבטה המופתע של לאונורה. "אה זה כלום, סתם שיעול…", תרצה מכיוון שלא רצתה להרוס את הרגע. לאונורה הביטה בה עוד מספר שניות ואז התבהרו פניה.
"היי לוסי, עלה רעיון, יש כמה בגדים שאני לא לובשת כבר את רוצה אותם?!"
לוסי הסתכלה על לאונורה ואמרה, "זה לא פייר! אני זאת שאמורה לקרוא מחשבות לא את!!!"
לאונורה הוציאה לה את הלשון והלכה לכיוון הדלת. "נו.. את לא באה?"
"לאן?", לא הבינה לוסי.
"לאן את חושבת שנלך?!, לארון שלי כמובן." חייכה לאונורה.
ליבה של לוסי נצבט בקנאה בראותה את חיוכה המושלם של לאונורה. אך זה היה רק רגע.
***
לוסי הייתה חייבת להודות שלא ראתה ארון בגדים גדול כזה אי פעם והיא לא חשבה שתראה יותר גדול.
לאחר שעות רבות של שיטוט בארבעת החדרים יצאו היא ולאונורה עם תיקים מלאי בבגדים בשביל המסע. ״תודה לאונורה,״ אמרה לוסי
״זה כלום, באמת, אני כבר לא לובשת את הבגדים האלו.״ השיבה לאונורה והסמיקה קלות. הן הלכו מצחקקות אל חדרה של לוסי. ״איפה אדוארד?״ שאלה לאונורה כשהתיישבו על המיטה, החיוך נמחק מפניה של לוסי ״מה, את לא יודעת? הוא חזר לממלכה השניה, מורו קרא לו בדחיפות…״ החיוך נמחק גם מפניה של לאונורה ״אז מי יבוא למסע במקומו?״ שאלה לאונורה בתמיהה.
״סטפן״ אמרה לוסי במרמור. לאונורה כמעט ולא הצליחה להסתיר את חיוכה הקטן, הנער החל למצוא חן בעיניה. אך כאשר ראתה את מבטה של לוסי מיהרה לעטות ארשת פנים מאוכזבת ״אני מצטערת לוסי״ אמרה ומיד לאחר מכן הוסיפה ״את רוצה שנקרא לו כדי להסביר לו את מהלך המסע?״ אך כשראתה את הבעתה של לוסי נחפזה לומר ״במחשבה שנייה אולי כדאי שנלך לישון מחכה לנו מסע גדול, והוא מתחיל מחר.״ לוסי נשכבה על מיטתה ולפני שהספיקה להגיד ללאונורה תודה על כל היום הזה, נרדמה. לאונורה הביטה בה ונזכרה ביום ההוא שלוסי הראתה לה את הדרך לספריה. היא חייכה חיוך קטן ״לילה טוב לוסי״.