המלחמה-פרק 6 האמיתי

*חמש דקות לפני הירייה*
מיילין עלתה במעלי המדרגות בריצה,היא ניסתה לשכוח את השיחה שלה עם קורדין,אבל המחשבות על דבריו לא הרפו ממנה,לא נתנו לה מנוחה.
היא חייכה חיוך צבוע לשומרי החדר ונכנסה היישר אל חדר הבקרה והפיקוח,היא פתחה את אחד המחשבים והתחברה לאחת המצלמות שמצלמת את קורדין 24 שעות.הוא שיחק בידו הבריאה במשהו,והיא לא הצליחה לראות במה.כשהיא הבינה זה היה מאוחר מידי,היא קראה במהירות לשומר הצינוק של קורדין במכשיר הקשר והוא נכנס מהר לחדר,ואז נשמעה הירייה שהרעידה את כל הבניין.

שקט.דממה.
קורדין פקח את עיניו באיטיות,הוא הביט סביבו ושפשף את עיניו. אם העולם הבא נראה כמו חדר צינוק מסריח אז הוא באמת הצליח במשימתו.אבל לצערו,העולם הבא לא נראה ככה.הוא לא הצליח.
הוא נשך את שפתיו בכעס והתרומם.החדר היה שונה,כנראה שהעבירו אותו חדר -בחדר הזה הייתה מיטה נמוכה עם מזרון דק ושמיכה,ואפילו חלון קטן ומסורג ובצד השני היה מקלחון ושירותים "ממש מלון חמישה כוכבים פה!!" קורדין צעק וישר את מבטו לאחת מן מצלמות המעקב שהיו בקצה החדר "יש גם רום סרוויס?!?!" הוא בעט באחד הכיסאות שהיו שם והעיף אותו אל זכוכית המקלחון שהתנפצה ברעש,הזכוכיות עפו לכל עבר וגם פגעו בו,הוא קילל בשקט וחזר לשכב במיטה שלו.
אחרי כרבע שעה נכנס חייל לחדר ובידו ערכת עזרה ראשונה,הוא התקרב בשקט לרגלו הפצועה של קורדין ותפס עם פינצטה את אחת הזכוכיות שתקועה בה "אל תיגע בי!!!" קורדין צעק ובעט בחייל,החייל נבהל ומלמל "אני חייב להוציא לך את הזכוכית,אחרת תדמם למוות או תחטוף זיהום"
"אני לא אתן לכם את התענוג להרוג אותי" קורדין צעק שוב והרחיק את רגלו והוסיף בכעס "אתה לא תוציא שום דבר מהרגל שלי,אבל אתה יכול להוציא את עצמך החוצה אם אתה מתעקש".החייל אמר כמה דברים במכשיר הקשר ויצא החוצה למסדרון.
"מצטער..הוא לא נתן לי…הוא לא רוצה ש…"אמר החייל בפחד למיילין והשפיל את מבטו,מתכונן לספוג את כעסה "זה בסדר,אתה משוחרר" היא אמרה וקראה לקבוצת חיילים לבוא "תקשרו אותו ותטפלו בו,אנחנו צריכים את המידע שלו,אסור שהוא ימות" החיילים הנהנו ונכנסו לחדר.
"תגידו,אתם לא מבינים מה שאומרים לכם?! אני לא אתן לכם לגעת בי!!!" קורדין צרח והעיף על כמה מהחיילים את המנורה,הם נבהלו והתרחקו ממנו "אתה לא באמת רוצה לסבול מזיהום…אולי אחרי שתתן לנו את המידע ישחררו אותך" אחד החיילים אמר והתקרב אל קורדין .
"תעוף.מפה.עכשיו!!!!!" קורדין צרח בכל קולו והחיילים יצאו,מיילין נאנחה שראתה אותם וסימנה להם ללכת.
"עקשן הבחור" אמר לה בוריס,האחראי על החיילים שנכנסו "רוצה שגם אני אנסה?"
"לא" מיילין אמרה בקול קר "תנו לו לדמם למוות,אם הוא כ"כ רוצה את זה"
________________________________________

"חייבים להציל את קורדין!!הוא עדין שבוי שם,בטח מתעללים בו למוות!!!" אמר דין בתסכול ושם את ידיו על פניו "הוא המפקד שלנו,הוא הציל אותנו כ"כ הרבה פעמים,חייבים להציל אותו!!"
"אני מבינה את הדאגה שלך" אמרה לו בנחת לאריסה "אבל אין דבר שנוכל לעשות עכשיו"
"חייבים לעשות משהו!!!" שון אמר ודפק על השולחן בחוזקה "את יודעת שאפשר לעשות משהו!!!אפשר לסחוט אותם,אפשר לפוצץ אותם עד שהם יתחננו להחזיר לנו אותו,אפשר לחטוף אחד מהם!!!!" הוא אמר בכעס והתקרב אל לאריסה "מקס הוא לא רק המפקד שלנו,הוא גם אח שלנו.לא משאירים אחים למות בעינויים בכלא האכזרי שלהם!!!"
"מצטערת בחורים,אני לא מאשרת את זה" לאריסה אמרה ויצאה מחדר הישיבות
"אני לא מאשרת את זה,ידה ידה ידה" חיקה אותה מרטין ובעט באחד הכיסאות "בוא נעשה את זה, בלי האישור שלה" דין הציע והביט בפניו המודאגות של שון "זה יכול לסבך אותנו עוד יותר,יש שמועה שהולכים לעשות לנו משפט ראווה על כישלון בשטח אויב,ואם נלך נגד לאריסה זה עוד יותר יחמם אותה עלינו במשפט" הוא אמר ושם את ידיו בכיסים,כל החיילים שהיו בחדר יצאו ממנו מתוסכלים,חלקם כעסו כ"כ שהיה מסוכן לעמוד לידם,וחלקם היו מדוכאים ושבורים.שון נשאר בחדר ישיבות והסתובב בו,הוא הביט באחת התמונות שהייתה תלויה בו-של מקס קורדין,המפקד שלו,מניף את הדגל אחרי ניצחון במלחמה הקודמת. שון הביט בחיוכו של מקס ובעיניו הנוצצות ולא יכל להישאר אדיש לכך,הוא רץ החוצה ותפס את כל חבריו שנייה לפני שיצאו מהבניין
"אנחנו עושים את זה,הלילה.עוד שעה כולם בטייסת" הוא אמר והתרחק,החיילים חייכו והתחילו להתארגן לקראת המבצע.