המלחמה – פרק 4

פרק 4

"תביאי לי את זה" ציווה קורדין וזינק לכיוונה של מיילין,אבל היא הספיקה להתחמק ממנו והוא נפל על הרצפה בחבטה
"לנצח תאכל חרב,הא מקס?"מיילין אמרה וגיחכה,הכעס הציף את גופו והוא שוב זינק לעברה,אבל היא באדישות זזה צעד הצידה.
"חבל על האנרגיה שלך,היא מאוד יקרה" היא אמרה וקשרה את ידיו באזיקים "ושמעתי על שביתת הרעב המטופשת שלך,כדאי שתתחיל לאכול"
קורדין צחק בזלזול "חשבתי שהמטרה שלך היא שאני אמות מוות איטי וכואב..ואין כמו לגווע ברעב עד מוות,לא ככה?"
"המטרה שלי היא לנצח" מיילין אמרה והתיישבה לידו,ממש צמוד אליו,בלי כל חשש "ואתה מפריע לי להגיע אליה"
"רודפת כבוד היית ורודפת כבוד תישארי תמיד"קורדין מלמל והביט בה "אפילו לא אכפת לך באיזה צד לבחור,את רק רוצה לשלוט במדינה הארורה הזאת"
"בדיוק" מיילין אמרה ושיחקה בידיה עם השבב,קורדין ניסה לחטוף אותו עם ידו השמאלית אבל היא הספיקה לשבור אותו ולהעיף את חלקיו "ולדעתי,הצד של הEBM הרבה יותר מעניין"
קורדין שוב גיחך "מעניין?! לא יאמן כמה שאת שפלה"
"אולי אני שפלה,אבל אני מנצחת" היא קמה והתקדמה לכיוון הדלת "ובבקשה ממך" היא הסתובבה אליו והביטה בו בזלזול "תאכל,שאני לא אצטרך להשקיע בשבילך אינפוזיות ורופאים,אתה לא באמת שווה את המאמץ"
בשנייה,בפתאומיות,ממש בלי כל הכנה מוקדמת-צץ לקורדין רעיון גאוני.
רעיון שלא רק יכול להוציא אותו מהשבי,אלא גם יכול לגרום למדינתו לנצח.
"למה שלא תעברי לצד שלנו?" הוא אמר וחייך אליה

——————————————————————————–
אחרי נסיעה כול כך ארוכה ושקטה,הם הגיעו.
שמונת החיילים הגיעו אל המפקדה שלהם,בחצי השני והצפוני של המדינה.אל מפקדת הYNF. שון עזר לחיילים התשושים לצאת מהרכב ושומרי המפקדה רצו אליהם במהרה
" מה זה!!מה קרה לכם?!" שאל אחד מהשומרים,אך לא קיבל תשובה.הם רק גררו את רגליהם לעבר הכניסה,ממתינים לשמוע מה יהיה גזר גורלם.
רוג'ר הניח את אחיו קודי על אלונקה שאחד השומרים הביא לו ונפרד ממנו,הפעם לתמיד.הוא הביט בפעם האחרונה בפניו השלווים והחברים והורה לשומרים לקחת את האלונקה. שון טפח על שכמו והוביל אותו אל המפקדה.

"אני רוצה לדעת בדיוק מה קרה שם" לאריסה אמרה והסתובבה בחדר.שון ג'סטין וג'ייק ישבו סביב השולחן ונאבקו בעייפותם,הדבר היחיד שהם רצו לעשות עכשיו זה לישון,בתקווה שהם לא יקומו.
" עזבי אותם לאריסה " אמר לאונרד ותפס את ידה "בואי ניתן לבחורים לישון,הם גמורים מעיפות"
" לא לפני שאני אקבל תשובות!!" היא דפקה על השולחן והביטה עמוק בעיניו של שון "איפה קורדין?!איך עלו עליכם?!למה התפצלתם?!"
"בבקשה ממך לאריסה " שון לחש והחזיק את ראשו בידיו "תני לנו לישון,אחר כך אני אתן לך את כל התשובות שאת רוצה"
לאריסה המשיכה להסתובב בחדר במעגלים,ולבסוף נכנעה "בסדר,לכו לישון,אבל מחר כולכם פה לחקירה".החיילים הנהנו וגררו את רגליהם החוצה אל המסדרון.

במסדרון,ממש מטרים ספורים מהחדר בו נמצאים שלושת החיילים, עומדים משפחותיהם ,חבריהם,ושאר המפקדים בצבא. אם יש דבר אחד טוב בצבא הYNF זה שהם ממש כמו משפחה,משפחה שברירית…אבל משפחה.כאשר החיילים יצאו החוצה כולם רצו אליהם וקפצו עליהם בחיבוקים,החיילים המבולבלים והעייפים רק השיבו חיוך מנומס וביקשו לנסוע הביתה.לאט לאט המסדרון התרוקן,והשקט המופתי חזר. ג'ייק וחברתו אנה הלכו יד ביד לעבר החניון,בלי להחליף מילה.
"אתה בטוח שהכול בסדר?"אנה שאלה את ג'ייק בפעם הרביעית,הוא הנהן ונכנס למושב הנוסע הקדמי שבאוטו.היא התניעה את המכונית ונסעה לכיוון ביתה,אבל ג'ייק תפס את ההגה וסובב אותו לכיוון השני "אני רוצה לבית שלי" הוא אמר וחזר לבהות בנוף שבחלונו,אנה נאנחה ופנתה לכיוון ביתו.הם נסעו בדממה,עד שמד המתח של אנה הגיע לקיצו
"אני מבינה שהיה לך מאוד קשה שם…אבל אתה חייב לדבר איתי" היא לחשה כשחנתה בחנייתו "אולי אני אצליח לעזור לך"
"את אלוהים?" ג'ייק שאל והביט בעיניה,היא התבלבלה "לא…" ענתה בלי יותר מידי מחשבה
"אז את כנראה לא יכולה לעזור לי" הוא אמר ויצא מהמכונית במהירות "תודה על הטרמפ,עכשיו אני רוצה להיות לבד"
דלת הרכב נטרקה,ג'ייק עלה במעלה המדרגות לביתו ופתח את הדלת.המון זמן הוא לא היה בדירה שלו-רוב הזמן הוא בילה בביתה של אנה.הקירות היו מלאי קורי עכביש והרהיטים צברו אבק רב,אבל זה לא הפריע לג'ייק.הוא שטף מעליו במהירות את הדם היבש והלכלוך והלך לישון,לא לפני שהוא ניתק את כל מכשירי הטלפון שלו,הוא רוצה להיות לבד.תמיד.
כעבור 12 שעות ג'ייק התעורר,הוא ארז תיק קטן עם צידה לדרך וקצת בגדים ויצא החוצה לרחוב.
הוא התניע את מכוניתו הישנה והתחיל לנסוע מזרחה,לאזור אחר,למדינה אחרת,לחיים אחרים
הוא ניסה למצוא לו מטרה,הוא ניסה להמשיך לחיות למרות הכול.ג'ייק זרק את כל מי שהוא היה ואת כל מה שהוא האמין בו,ופשוט נעשה אדם אחר.
אולי זה לא נראה ככה ,אבל לפני הגיוס שלו לצבא,ג'ייק היה הבן אדם הכי מאושר ומצחיק שיש
ועכשיו?אפילו חיוך הוא אינו מסוגל לחייך.
זאת רק דוגמא אחת מבין שמונה.חייל אחד מבין שמונה חיילים שיצאו מאושרים וצעירים,וחזרו חסרי חיים,והגהנום רק התחיל.