.gif)
המלחמה הקרה (1)
.gif)
אני מנערת את הפיג'מה הישנה שלי, כמה זמן היא לא עברה ניקוי רציני.
ושוב, כמו בכל יום, אני מקפלת אותה ודוחסת אותה עמוק בתוך קופסת החפצים שלי, עד הערב, כמובן.
אני מביטה החוצה מהחלון הקטן שלי, רואה איך רוצחים בדם קר את כל החברים שלי.
אני משפשפת את עייני, אסור לי לבכות בשום אופן. אני מתקדמת במהירות לארון הגדול שבחדר שלי, ככה ככל הנראה אבלה את רוב היום, בתוכו, יחד עם היומן האהוב שלי,בו אני מתעדת בו את הרגשתי ומצבי.
לפי הערכתי הגיע הערב, אני לובשת שוב את הפיג'מה המלוכלכת שלי, מסרקת את השיער הדליל שלי, שלא עבר חפיפה כבר המון זמן, נכנסת למיטה הקטנה שלי ומתחסה בשמיכה שאימי תפרה לי, ימים ספורים לפני מותה.
צעדי מגפיים נשמעים מהמדרגות, אני קופצת במהירות מהמיטה שלי, ומשתחלת החוצה דרך החלון, אני נוחתת על הרגליים, אבל חזק מידי, מה שמעורר את החיילים המקיפים את הבניין שלי.
"היא כאן!" קורא אחד מהם ומתקדם לעברי. מבטינו מצטלבים.
"בואי, אני לא יעשה לך כלום." הוא מנסה לפתות אותי לבוא לשם, חושב שאני תמימה.
אני מהנהנת ומתקרבת אליו, שתי צעדים, מסתובבת, ופותחת בריצה, במירוץ על החיים שלי.
אני רצה במהירות, שלא ידעתי שקיימת בי בכלל, מתעלמת לחלוטין מהקוצים והאבנים שאני דורכת עליהם, מהקור הנורא, מכך שאני יכולה כל רגע לאבד את כל כוחותיי.
אתם בטח שואלים את עצמכם, מדוע החייל לא יורה בי, וגומר עם זה. זה פשוט, הוא לא יכול.
למדינה העשירה שלנו, יש חזות של מדינה ליברלית, שמחה, מאושרת. אבל זה לא ככה, כבר 3 שנים שמתנהלת בסתר משאר העולם, מלחמת אזרחים שגובה מספר עצום של קורבנות מידי יום. לאחרונה הודלפו לעולם מספר ראיות אודות המלחמה הנוראית, כך שפקחי האו"ם מסתובבים בכל מקום במדינה שלנו, ומחרימים כל כלי נשק אפשרי, וגם אם למישהו נשאר כלי נשק,לפקחים מספיק קול חלש של ירייה, בשביל לפתוח במלחמה נגד הממשל שלנו. כלי הנשק היחיד שנשאר- סכינים, אך בשביל לפגוע בי איתם, צריך להתקרב אליי, וזה לא יקרה כל עוד אני בורחת.
אני מביטה אחורה, שמה לב איך החייל לאט לאט מאבד את כוחותיו, ואיך אני מקדימה אותו, במרחקים עצומים.
כשלפתע, אני נתקעת באדם זר. זה מה שחסר לי עכשיו….
תגובות (23)
חסר רגשות. היא ראתה את חברים שלה נרצחים!
היא לא אמורה נגיד.. הלב נשבר או משו?
אהבתי די את הכתיבה, רעיון יפה D:
זה הקטע, שהיא לא בוכה.
ותודה(:
המשך!
את כותבת מדהים!
קשה לתאר רגשות כאלה, ואת עושה את זה כאילו כלום!
נב: יאי! ג'ייד!
יפה מאוד פרק ראשון מצויין
אבל למה לפי הסדר הרשמה זה אמר שסיימון יהיה אחרון
) :
אין לי מה לעשות עם זה, אני ינסה לעשות בפרק כמה נקודות מבט(:
תודהXD
את.פשוט.ו…..מדהים.למרות.כי.שלמות!!!!
קיצר,להמשיך…..
הב
תודהXD
מיאוווווווו!!!!!
(בגלל שאני ריקי ואני חייבת להתערב ><)
וואף!
~רינגרינגרינגרינג~
מיאווווווווווווו!!!!!!!!!!!!
איך עושה בנדיקוט?
בנדיקוט פאווור!!!!!!!!!!!!!
הב!!!!!!!!!!
מ-י-א-ו-!-!-!-!-!-!
אולי נסכם על קול אחד שכולם עושים?
הצעות, מישהו?
ממש יפה, יש לי שאלה שלא קשורה כול כך: אני רוצה לכתוב סיפור מנקודת מבט של רוצח חסר רגשות,קראתי על רוצחים כאלה איפה שהוא, הוא מחקה את הרגשות של אנשים אחרים והעולם נראה קר וחסר צבע, ארנב דבילי הוא כמו נשיא ארצות הברית למשל, כולם בעיניו שווים.
אבל מה השאלה?
איך כותבים מנקודת מבט של רוצח בלי רגשות רק תיארתי קצת איך העולם בשבילו
בעיקרון, הכל צריך להיות נורא קר, וכמה שפחות להביע רגש. כמו מכונה, מתארים רק את הפעולות ללא רגשות.
למשל:
"הבטתי בו, שוכב על הרצפה, גוסס לחלוטין. הסתכלתי עליו בגועל.
'המשימה הושלמה' חשבתי לעצמי והלכתי מהמקום הקודר."
רואה? תיארתי את הפעולות שלו ואת המחשבות בלי רגשותD:
תודה:)
אם יהיו לי עוד שאלות אני יפנה אלייךD:
בשמחה(: יום מקסים!
אהה ו'הסתכלתי עליו בגועל' זה רגש, נראה לי שיהיה לו מבט ריק שיתן לך הרגשה לא נוחה, הרגשה שהוא יודע את כל סודותיה. והוא יודע.
מה את אומרת?
אולי במקום הסתכלתי עליו בגועל,
'הבעה אדישה כיסתה את פניי..'
אולי בכלל לכתוב שסבל גורם לו שמחה?
לא חייבים בלי רגשות לגמרי.
אפשר סתם מרושע שאוהב לגרום סבל…
תודה ויש הרבה רוצחים שרוצחים לשם השעשוע אבל מעטים רוצחים בגלל שאין להם רגשות, הם לא רוצחים בתבנית מסוימת אלא את מה שנכלא לדרכם.
אולי משהו שמאיים עליהם או משהו כזה, וזה בדרך כלל קורה מטראומה בילדות שהשפיע עליו בצורה כזאת שהוא הדחיק את הרגשות.
יש לו רגשות אבל הוא הדחיק אותם עמוק לתוך תודעתו כך שהוא לא מפגין אותם ובקושי מרגיש אותם.