המלחמה ההיא- פרולוג

בס"ד

הסיפור שלנו מתחיל בעיר וורשה שבפולין. הימים הם ימי תחילת מלחמת העולם השנייה.
בתוך בית קטן, בקצה הרחוב, ישבו שמונה הנפשות לבית משפחת לינדנמן סביב שולחן פינת האוכל ואכלו ארוחת ערב. אבא אריה, כבן ארבעים, זקנו ארוך והוא רחב כתפיים וגבוה. בעל שיער זהוב ועיניים תכולות, סבלני ואוהב את הבריות.
אמא רחל, כבת שלושים ושמונה, גובהה בינוני והיא מעט מלאה. בלונדינית וירוקת עיניים, כמעט תמיד רואים אותה עם סינר על המותניים. בשלנית מצוינת, עוזרת ודואגת לכולם.
יוס'ל, כבן ארבע עשרה, גבוה וחסון. יפה תואר, בעל שיער בלונדיני כמו הוריו ועיניים כחולות. בוגר, אחראי ואפשר לסמוך עליו תמיד.
שרול (ישראל), כבן אחד עשרה, גבוה יחסית לבני גילו, בעל שיער זהוב ועיניים ירוקות. לעיתים קצת מפוזר, מתעצבן די בקלות אך כשהוא מחליט הוא יכול להיות ילד מתוק וממושמע.
חיה, כבת שמונה, גובהה בינוני, היא רזה, בעלת שיער בלונדיני ועיניים כחולות. מפונקת במעט, טובת לב ואוהבת לעזור כמו אימה.
יענק'ל, כבן שש, גובהו ממוצע, שיערו בלונדיני ועיניו ירקרקות. שובה לב, כל מי שמביט בו רוצה לנשקו. שובב ומחייך תמיד.
לאה'לה (לאה), כבת שלוש, שיערה זהוב ועיניה תכלכלות, צחוקה מתגלגל וחיוך תמידי נסוך על פניה. אוהבת להתגנדר ולהתנהג כמו גדולה ונצמדת תמיד לאחותה חיה.
שרה'לה (שרה), כבת חצי שנה, מעט השיער שכבר צמח לה בצבע בלונדיני ועיניה ירוקות. ישנונית, בכיינית, אך מאוד חמודה, ממלמלת הברות ללא הפסקה.

אריה פרס לחם טרי שבדיוק יצא מהתנור, בירך וחילק לכולם פרוסות.
לאחר שכולם אכלו "המוציא" רחל הגישה את האוכל וכולם אכלו בתיאבון.
כשגמרו, אריה ביקש שקט ואמר: "יודעים אתם שבימים האחרונים מלחמה משתוללת בעולם, קבוצת מדינות נלחמת בקבוצת מדינות שנייה והקרבות קשים. מדוע אני אומר לכם זאת? וכיצד זה קשור אלינו? כי במקביל לכך, בני העם הגרמני רוצים להרוג ולהשמיד אותנו, היהודים. יש להם כל מיני רעיונות ודרכים איך לבצע את זממם והם כבר החלו לבצע חלק מהם. מגיעות אלינו שמועות על אנשים שנשלחו על ידי הגרמנים למחנות עבודה, בתחילה משפחותיהם קיבלו מהם מכתבים מועטים אך די מהר המכתבים הפסיקו להגיע והקשר עימם נותק. איש לא יודע מה עלה בגורלם".
לאחר שהמשפחה עיקלה את דברי האב, יוס'ל אמר: "ומה נעשה אנחנו, אבא? איך נתחמק מהגרמנים? איך הם לא ייתפסו אותנו?"
ענה אריה: "פולין עוד לא נכבשה, נחכה כמה ימים ונראה, אולי הגרמנים לא יצליחו לכבוש את פולין ואז הם לא יזיקו לנו. אם הם אכן יפלשו לפולין, נברח לאחד הכפרים הקרובים תחת זהות אחרת. משפחתנו מוסוות די טוב. אנחנו נראים כלפי חוץ כמו משפחה פולנית, שיערנו זהוב ועינינו ירוקות- כחולות. אם אף אחד לא ילשין עלינו ואם הגרמנים לא יגלו אותנו בדרכים אחרות, לא יזהו שאנחנו מבני העם היהודי ולא ייתפסו את משפחתנו. לכן אני מזהיר אתכם עכשיו, כי ייתכן שנעזוב בהתראה של רגע- שמרו על פיכם! כל דבר לא נכון שתגידו יוכל להסגיר אותנו. ברשותי נמצאות תעודות מזויפות של כולנו ובבא העת, אם נצטרך, נשתמש בהם להסוואה של עמנו ונאלץ להחליף את זהותנו היהודית בזהות פולנית.

השתררה דממה.
ואז רחל אמרה: "חיה, מחר אי"ה תעזרי לי לארוז תיק קטן לכל אחד. אנחנו לא יודעים מתי נצטרך לעזוב אז כדאי שנהיה מוכנים". היא חייכה והתחילה לדבר בקול שמח יותר: "בואו נברך ונלך לישון, צריך לאגור כוחות לימים הבאים"
כשסיימו לברך אמר אריה: " שנזכה לאכול בשנה הבאה ארוחת ערב בירושלים הבנויה" כמו בכל יום. לאחר מכן הלכה רחל להשכיב את הילדים לישון ואיחלה לכל אחד "לילה טוב".