המכשפות מפוקס פלייס פרק שלושים ושתיים שכתוב.

"שלום, אני כאן לראיון עבודה." נגשתי לדלפק.
"אז יש לך בעיה, מר פיינס עזב." אמרה האישה שישבה מאחורי הדלפק.
"אני יודעת שהוא לא עזב! שומעים את הקול שלו מאחורי הדלת!" כעסתי.
"עדיין, יש לך בעיה. הוא לא יכול להיפגש עכשיו." היא אמרה.
"בבקשה! אני חייבת לדבר איתו! אני הבת של אנדי, ומר פיינס חייב לו טובה. שיחזיר אותה בכך שיפגוש אותי." אמרתי כשאני שולפת את קלף האבא.
"אוי את מעצבנת. טוב אני אבדוק איתו עכשיו." היא קמה בכעס ונכנסה לחדר העבודה כעבור שנייה היא חזרה ואמרה לי שהוא ישמח להיפגש איתי, בחיוך מאולץ ומזויף.
"שלום, מר פיינס?" נכנסתי בחשש לחדר העבודה האפור והמשמים.
"שלום לך! רובין? הבת של אנדי? הוא היה החביב עלי! מה אוכל לעשות למענך?" שאל האיש.
"אני צריכה עבודה מר פיינס, אבא שלי מת." אמרתי.
"תנחומי הכנים. ההלוויה כבר התרחשה?" שאל.
"לא. אין לנו כסף ואני צריכה עבודה." אמרתי, מנסה לא לגלוש לנושאים שלא קשורים.
"למה אין לכם כסף? מה עם כל הכסף של אבא שלך?"
"הוא מת, הכסף בבנק."
"אבל למי הוא הוריש אותו?"
"אני לא יודעת, העובדת של הממשלה לא אמרה כלום."
"הממשלה, בחיים אל תאמיני להם! תני לי לעשות טלפון למענך דקה."
הוא התקשר ודיבר בשקט עם מישהו יחסית הרבה זמן ובסופו של דבר אמר: "חצי מהכסף הורש לשאריס, העובדת הפיליפינית שלו, והחצי השני לך. אם היא תבוא לבנק איתך תקבלו את כל הכסף."
"אז אני לא צריכה לעבוד?" שאלתי.
"השתגעת? בתור פחות מחצי שנה הכסף יגמר, את כן צריכה לעבוד אבל בינתיים, לחודש או חודשיים, את לא צריכה כלום. עוד חודשיים תבואי אלי ואני אסדר לך עבודה."
"תודה רבה לך."
"אין בעד מה, הכל בשביל הבת של אנדי."
"הוא עד כדי כך מפורסם?" צחקתי ויצאתי מהחדר אל הרחוב הסואן ונשמתי לרווחה.
כמה חבל שאי אפשר לנשום לרווחה לאורך זמן.