המכשפות מפוקס פלייס פרק שלושים ושלוש….

"למה לכולם שוב יש פרצופים של אבל? מי מת הפעם?" שאלתי בעייפות כשראיתי את הפנים של כל החברים שלי, שמתי לב שאליס לא נמצאת איתם.
"אליס עוברת לבריטניה." אמרה אניה.
"למה כולם נעלמים כאן אחד אחד?!" רטנתי.
"ההורים שלה נוסעים לבקר את סבתא שלה, היא חולה. הם יחזרו עוד שלוש שנים, ההרשמה שלה לאוניברסיטה התבטלה והם יטוסו היום. ההורים שלה רצו לעשות לה הפתעה." אמרה אניה בתיעוב.
"היא בטח ממש שמחה." אמרתי וקרסתי לידם.
"כן, היא הייתה מאושרת עד הגג. ועכשיו יש לנו עובדת אחת פחות-משכורת אחת פחות." אמר עמי.
"תרגעו, אבא שלי הוריש לי ולשאריס את הכסף שלו. אנחנו לא צריכים לעבוד לפחות חודשיים." אמרתי.
"זה נפלא! עכשיו רק שאף אחד לא ימות ויהיה מושלם!" צחק ניר.
"לגמרי צודק, מה נעשה עכשיו? אנחנו פנויים ממטלות סוף סוף." אמרתי.
"בואו נשחק כדורגל." הציע עמי וכולם הסכימו, מיהרנו למרפסת ושיחקנו על רדת השמש ואז הלכנו לישון אבל אני לא הצלחתי להירדם, ניר טרד את מחשבותיי.
כבר הרבה זמן התלבטתי ביני לבין עצמי האם ניר אוהב אותי, ואיך הוא יכול להוכיח לי, אבל פחדתי לשאול אותו או להוציא את המחשבות האלו מתוך הראש שלי. הרי התנשקנו פעמיים, אני ידעתי בפירוש שאני אוהבת אותו ורציתי עוד ממנו אבל פחדתי שהוא לא מרגיש ככה ויפגע בי.
"אניה, איך אנשים מראים אהבה?" שאלתי את אניה והיא התעוררה.
"יש המון דרכים: נשיקות, מתנות… המתנה הכי גדולה היא ילדים." אמרה אניה וצחקקה.
"אם מישהו יעשה לי ילד, זה אומר שהוא אוהב אותי?" שאלתי אותה.
"כן. אז זה אומר שהוא אוהב אותך. עכשיו תני לישון." היא אמרה ונרדמה.
הלכתי לניר, לא יכולתי לישון במצב שבו אני לא יודעת הכל.
"ניר, אתה אוהב אותי?" שאלתי אותו והוא הביט בי וחשב לשנייה.
"כן. אני חושב שכן." הוא אמר.
"אז תעשה לי ילד." אמרתי לו והוא חייך ואמר: "את תאלצי לישון חזק."
"בסדר." הסכמתי.
נשכבתי ונרדמתי כשאני תוהה איך עושים ילד.