המכשפות מפוקס פלייס פרק עשרים ותשע.

היום עבר מהר, בהפסקות אני וניר היינו לבד עד שחבורה של כמה ילדים ניגשו אלינו.
"היי, אני אניה, זו אליס, זה עמי וזה דן. אנחנו נחמדים עכשיו מאוד ומזמינים אתכם להיות איתנו, מה תגידו?" אמרה בחורה עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות.
"שנשמח מאוד אם תעשו את זה באמת?" אמרתי וכולם צחקו, הם התיישבו לידינו ובמהלך היום כבר הספקנו לקבל שמות חיבה: רובי וניר-ניר החברים.
הם הראו לנו את הבית ספר, התפלאתי לגלות שהם מאוד פופולריים בבית הספר, הרבה ילדים ניגשו אלינו ואמרו להם שלום, הם חייכו כשאניה הציגה אותנו ואמרו גם לנו שלום.
"אנחנו ה'מקובלים' בבית הספר, יש לכם מזל שהתחברתם אלינו ולא למישהו אחר." אמרה אניה כשהתיישבנו לאכול בקפיטריה, היה שם אוכל ממש טעים ואנחנו צחקנו ודיברנו על כל דבר.
"נכון שאבא שלך עשיר?" שאלה לפתע אליס.
"כן, יש לו הרבה כסף." אמרתי והוספתי: "אבל טכנית אני מסיילם, אבא שלי עזב אותי כשהייתי קטנה ואני חייתי תמיד עם אמא שלי ואחותי והיינו מכשפות, ותמיד היה חסר לנו כסף."
"זה כל כך אדיר. את מכשפה? את יכולה לרקוח שיקויים?" שאלה אותי אניה.
סיפרתי להם את כל הסיפור כדי שלא ישאלו כל פעם שאלה אחרת ואני אספר הכל בחתיכות-חתיכות.
"כמה מדהים, אתם כאלה אמיצים." התפעלו עמי ודן.
סיפרנו להם כל דבר על עצמנו והם שפכו את הלב שלהם, בסוף היום הם הובילו אותנו מבית הספר אל המכונית של אבא שלי בשירה של: "היום יום הולדת."
אירחנו אותם אצלנו, ישבנו בג'קוזי, אכלנו וראינו טלוויזיה. בסוף היום כשהם הלכו והלכתי לישון אמרתי לעצמי רק דבר אחד: "שיהיה כך תמיד."
לא ידעתי כמה אני טועה.