המכשפות מפוקס פלייס פרק עשרים ושתיים.

"רובין, תתעוררי כבר." שמעתי את קולו של ניר, פקחתי את עיני וראיתי שאני נמצאת בבית שלי בסיילם.
השועל הקטן שאני וסיליה הרגנו את אמו, אריק, עמד מעלי וליקק את הפנים שלי. הוא היה רזה פי שניים מאז שעברנו בשער, לא הבנתי איך האנשים של קנדל לא מצאו אותו והרגו אותו.
"אנחנו חייבים לצאת מכאן." אמרתי בפתאומיות.
"אין בעיה, רק תתלבשי כבר. אני לא ידעתי איפה הבגדים שלך אז פשוט כיסיתי אותך, אבל אני אישית ממליץ לך לשים שמלה או משהו מעל המכנסיים האלו." אמר ניר ואני הסמקתי ורצתי לחדר שלי.
גזרתי את החצאית מאחת השמלות שלי ולבשתי רק את החלק העליון, הבטתי במראה והופתעתי לראות שהפסים הלבנים בשיער שלי התחזקו, גם הצבע הג'ינג'י והדהוי שלי הפך לג'ינג'י חזק ובוהק על גבול האדום, העיניים הירוקות שלי הפכו גם למבריקות יותר, העור שלי היה שחום יותר, השפתיים בשרניות יותר והייתי רזה יותר.
חזרתי לסלון כשאני מופתעת מהשינוי, ניר הביט בי גם בתדהמה כששאלתי אותו: "נראיתי ככה גם מקודם?"
"ממש לא. היית דהויה יותר אם את מבינה אותי." הוא אמר ואני הבנתי שהשינוי כנראה התרחש כשגזרתי את השמלה, אולי זאת שבירת המוסכמות שעשתה את זה.
"טוב, מה זה משנה. בוא נצא כבר." אמרתי ויצאנו החוצה, עכשיו לשם שינוי לא היה אפילו ענן אחד בשמיים ואני התפללתי שכך זה ישאר. עברנו בשדה אבל הפעם לכיוון השני, לא אל העיר אלא לצד שמוביל לכביש הגדול, לגבול שמאחוריו כל הפיתוח שסיילם לא הסכימה לקבל במשך מאות שנים.
"מה יש שם?" שאל אותי ניר ואני הנדתי בראשי ואמרתי: "אין לי מושג. מעולם לא ביקרתי שם."
המשכנו ללכת בדממה, אריק ליקק את הפנים שלי ושל ניר והתנשף בשמחה.
הגענו לגבול שהיה בעצם גדר ארוכה מסביב לשדה שמאחוריה עוד שדה ואחריו עוד גדר, את ההמשך לא הצלחתי לראות.
"זה לא נראה גבול מרשים במיוחד." העיר ניר ואני הסכמתי. השתיקה שבאה בעקבות ההליכה המתישה נתנה לי זמן לחשוב על כל מה שעשיתי בשבוע האחרון, וזו הייתה רשימה ארוכה. בסוף הרשימה יכולתי להגיד בפירוש שלא עשיתי נכון הרבה דברים אבל אם הייתי עושה אותם נכון המצב היה הרבה יותר גרוע עכשיו.
או שלא.
אלוהים, זה עשה לי כאב ראש נוראי. החלטתי לשבור את השתיקה המביכה ואמרתי בחכמה גדולה: "תגיד כבר משהו. נמאס לי ללכת בשקט."
"גם לי נמאס. מתי כבר נגיע?" הוא שאל ואני אמרתי: "מאיפה אני יודעת."
"אנחנו צריכים להקים מחנה במקום מסוים." הוא אמר כשעברנו את הגדר השנייה.
"אני לא חושבת שיהיה בזה צורך. תראה." הצבעתי על הבניינים במרחק שסימנו שהגענו למדינה שבה סיילם נמצאת: מסצ'וסט.