המכשפות מפוקס פלייס פרק עשרים ושש.

התעוררתי כשמישהו מלקק לי את הפרצוף, פקחתי את עיני וראיתי את אריק וכלב פודל קטן וחמוד מלקקים לי את הפרצוף בשמחה, כשהתיישבתי הם קפצו מהמיטה שלי ורצו משם אל הסלון.
קמתי מהמיטה וסרקתי את החדר: היה שם ארון, קיוויתי שהוא לא ריק ויש שם מה ללבוש כי הבגדים שלי מאתמול היו ממש ישנים ובלויים ולא יכולתי ללבוש אותם עוד, עוד היה שם שולחן עם מחשב? ככה קוראים לזה? כן, אני חושבת שכן. ניסיתי להפעיל אותו אבל לא ידעתי איך, הבטחתי לשאול את אבא אחרי זה. והדבר הכי מוזר שהיה שם היה מרפסת שבה עמדה סוג של בריכה אבל היא הוציאה קצף כל פעם שלחצו על הכפתורים שלה, הבטחתי לשאול גם את זה.
פתחתי את הארון ושמחתי לגלות שאכן היו בו בגדים- לא שמלות שהייתי רגילה אליהם אלא מכנסיים, חולצות, גופיות ואפילו נעליים, ניסיתי להוציא גופיה ומכנסיים קצרים בלי להפיל הכל אבל חצי מתכולת הארון נפלה החוצה. הרמתי הכל ודחסתי את זה פנימה, הוצאתי תחתונים, לבשתי הכל ואז ביציאה מהחדר ראיתי עוד שולחן קטן, היה עליו מראה ובושם, קופסא גדולה וירוקה מלאה ב… ג'לי? ומסרק.
הסתרקתי ואספתי את השיער בערימה גבוהה כמו שאמא שלי עשתה תמיד כשהיה ממש חם בקיץ בסיילם ויצאתי מהחדר אל הסלון, שם מצאתי את ניר שניסה להבין איך פועלת הטלוויזיה.
"את יודעת איך להפעיל את זה? כי אני ממש לא." הוא שאל אותי כשהתיישבתי לידו.
הבטתי בשלט וראיתי כפתור שהיה דומה לכפתור ההדלקה והכיבוי של הרדיו שלנו, לחצתי עליו והטלוויזיה נדלקה. ראינו תכנית בוקר ואריק והפודל עלו לפעמים על הספות והתיישבו לידינו.
"נהנים מהטלוויזיה?" שמענו את קולו של אבא שלי והסתובבנו אליו, הוא יצא בפיג'מה מאחד מהחדרים והתיישב לידינו, הפודל קפץ עליו והוא התחיל ללטף אותו.
"הכרתם כבר את שאריס? היא כל כך חמודה. הכלבה הכי מתוקה שראיתי בחנות. ואם כבר מדברים על דברים שאתם צריכים להכיר, שאריס!" צעק אבא שלי ואישה קטנה וחומה הופיעה מולנו.
"מה אתה צריך אנדי?" היא שאלה ואבא שלי חייך ואמר: "רק רציתי שהילדים יכירו אותך, תכירו, זו שאריס, היא עוזרת, זאת אומרת שאני משלם לה כסף כדי שהיא תעשה לי את עבודות הבית וכל מיני דברים אחרים, שאריס, אלו ניר ורובין, וזה השועל וארגז החול החדש שמוסיף לך עוד עבודה, קוראים לו אריק." אמר אבא שלי ושאריס הנהנה.
"כיף להכיר אתכם! את ממש יפה יחסית לאבא שלך!" היא אמרה ולחצה את ידינו.
"שאריס, יש לך חוש הומור כל כך לעגני… אני יכול לבקש ממך את ארוחת הבוקר שלנו?" הוא אמר.
"כמובן, אבל אני אאלץ להכין עכשיו גם לילדים, לא ידעתי שהבאת אותם." אמרה שאריס והלכה למטבח.
"וואו, זה בטח כיף לחיות כך." אמרתי.
"כן, עוד מעט אני אצטרך ללכת לעבודה, תבקשו משאריס כל דבר שתצטרכו ואל תצאו לעיר בלי אישור!אתם תלכו לאיבוד. ואגב, ניר, שמור על הבת שלי שלמה." אמר אבא שלי וניר הנהן ואמר: "כן אדוני!" והצדיע, זה היה מצחיק מאוד וכולנו צחקנו.
שאריס הביאה את האוכל והתיישבה לראות איתנו את אחת מתכניות הבידור, נהנתי כל כך מהבוקר הזה וקיוויתי שגם שאר חיי יראו כך.