המכשפות מפוקס פלייס פרק עשרים ושלוש.

"אז? מה את רוצה לעשות?" שאל אותי ניר כשהגענו לתחנת האוטובוס והתיישבנו.
"אני חושבת להתחיל את החיפוש בניו-יורק, נדמה לי שככה קוראים למקום." אמרתי.
"למה? למה דווקא שם?" הוא שאל אותי.
"כי לפני שאבא שלי עזב אותנו הוא אמר שהוא הולך לניו-יורק ושם הוא רוצה להישאר עד סוף ימיו." אמרתי.
"אוקי, אז איך מגיעים לניו-יורק?" הוא שאל במבטא מצחיק.
"אני חושבת שצריך לעלות על מטוס, אבל אין לנו כסף למטוס, אז נסע באוטובוס שעולה פחות." אמרתי והוצאתי את הכסף שהיה אצלי בכיס: בקושי חמישים דולר ומסטיק.
"ואיפה האוטובוס?" הוא שאל.
"אני יודעת שיש אוטובוסים שונים, כל אוטובוס לוקח אותך למקום אחר, אנחנו צריכים לניו יורק וזה רחוק, אז צריך לשאול את אחד האנשים מתי מגיע אוטובוס לניו יורק." אמרתי ונזכרתי בשיעורי האקטואליה המעטים.
"אז את מי תשאלי?" הוא שאל.
"את נהג האוטובוס הזה שכאן, אולי הוא ידע." אמרתי ועליתי על האוטובוס שהגיע לפתע.
"מה מספר האוטובוס שמגיע לניו יורק?" שאלתי אותו.
"יש שני אוטובוסים שעוצרים בשני תחנות, על האוטובוס הזה תגיעי לוושינגטון, ומשם תתפסי את קו 42 לניו יורק. זה הכי זול והכי קצר." אמר הנהג.
"ניר, בוא תעלה!" קראתי לו וניר נכנס במהירות והסתיר את אריק, איזה מזל שהבחור קולט מהר.
שילמתי והתיישבתי ליד ניר, נסענו בשקט במשך כמעט שעתיים, ירדנו בוושינגטון ועלינו על האוטובוס לניו-יורק, נסענו עוד שעתיים בערך וכשהשמש כבר ירדה נמוך באופק הגענו לניו-יורק, או בשם שאבא קרא לה: המקום חסר המגבלות, העיר שבה אפשר הכל.
ניו-יורק.